פּאלאצק (Polotzk) בפלך וויטעפסק ע"נ דווינא. ביום א' ט"ו ימים לירח בול, ביום סופה וסערה, ומי נהר דווינא הפריעו פרעות בשאון גליהם, והנה קול יללה, זעקת שבר נשמעה בעיר והמונים המונים מאנשי העיר יחד ירוצון ואל שפת נהר דווינא פניהם מועדות. מה החרדה הגדולה הזאת? אניה מלאה אנשים סוערה בלב הנהר! אין משוט ואין מחזיק כן תרנה! האניה נהפכה על פיה ואשר בתוכה היתה לשלל למים האדירים משברי הנהר כסומו, צללו ואינם! מה נורא היה המראה להאנשים אשר עמדו נגד נגעם על שפת הנהר מעבר מזה ומזה לראות את אחיהם יורדים שאולה באין מציל! ועתה קורא נעים! נעזבה את עמק הרפאים הזה, קומה, לך אחרי אביאך אל עשרים ושנים בתי אחב"י; פה אשה תתיפח בדמעות על בעל נעוריה אשר לפתע פתאום ירד שחת בלא עתו גם עזבה בלי משען ומשענה וגם אימת העגון מרחפת על ראשה, ופה איש צעיר לימים יצרח מר אשר אשת חיקו היתה לשלל לתהום רבה והניחה אחריה חמשה ילדים קטנים וביניהם גם יונק שד. פה אב זקן ואומלל יליל מר על שני בניו מחמד לבו ומשענת חיתו כי שניהם כתומם צללו כעופרת בלב נהר. ופה אב ואם שכולים יזעקו, וספקו כף על בנם יחידם אשר המצולה קבורתו באין מציל. ומלבד הבתים האלה אשר האסון נגע עד נפשם גדלה השערוריה בכל בתי העיר, אין בית אשר אין שם פגע איש על אוהבו על קרובו ועל גואלו, על בן משק ביתו ועל כספו יבכו ונפשם ברעה תתמוגג. מספר הנטבעים הגלוים לנו *) 60 מהם מאחב"י עשרים, גברים ט"ז וביניהם שני נערים האחד בן ח' שני וה"ב בן י"ב אשר הביאם אביהם מכפר דירתו העירה לחנכם במוסר ותורה ויראת ד', ביניהם נערה בת ט' אשר טרם בואה האניה, שאלוה אן תלכי ביום סערה השיבה: בשליחת אמי לעבר הגדול **). יתר האנשים היו אכרים עובדי אדמה העולים מן הכפרים העירה.
זכרה להם אלהים לטובה לעשירי עירנו נדיבי לב, אשר נדבה ידם ורוחם שלשה מאות רו"כ, לחפש אחר הנטבעים לקברם בקבורת כל אדם, ולהתיר את נשותיהם מכבלי העגון. אבל לדאבון לבבינו, חפשו חפש מחפש זה שלשה ימים, ולא נמצא אף גוף אחד. השמועה מהאסון הזה הגיעה לשר הפלך וישלח אחד ממתי סודו לחקור ולדרוש בשלמי היתה הרעה. סוכן המעברה הושם בבית האסורים יען כי לפי הנשמע היה הוא אשם בדבר ופקיד העיר הוסר מפקודתו, ועל המעברה הושמו משגיחים מטעם הממשלה, ונעשה הכל כדרוש, אניות גדולות עם קטנות, לאנשים ולסוסים ביחוד.
נפתלי הערץ ליב לוצעווסקע.
*) מלבד אלה אשר אינם גלוים לנו, כי אינם מבני עירנו, ואשר מצאנו סוסים אסורים למרכבות ישוטטו בחוצות ובקשו את בעליהם ואין.
**) הנהר דווינא עובר דרך עירנו פאלאצק ומחלק אותה לשני ראשים, האחד בשם „עבר הקטן“ והשני בשם „עבר הגדול“. בעבר הקטן לא ישיג איש את כל הדרוש לחפצו; ע"כ יעברו על המעברה (אשר הושמה בפקודת הממשלה) בכל עת לעבר הגדול.
"המגיד", שנה ארבע עשרה, מס' 46, 20 בנובמבר 1870, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הנה כן אירופא הולכת ושוקטת, לא כן ארצות הקדם, משם יחכו יום יום לתרועת מלחמה. כי שתי ממשלות חינא וצרפת הולכות ומתחזקות להעמיד דבר על דעתן. לקאנטאָן בא אחד משרי צבאות חינא, פאַנג שמו, לבצר העיר מעבר הים והיבשה, ויודיע דברו לכל בני הממלכות האחרות הנמצאים שם לרגל מסחרם, כי אם יקרה אסון לאניותיהם במלחמת ארצו עם צרפת, נקיה תהיה חינא מתביעותיהם, כי אך צרפת אשמה בדבר והיא תהי החיבת בתשלומי נזק. למכה"ע „North China Daily News“ מודיעים כי נתן קיסר חינא צו סתר להרים את לין ראש בעלי הדגלים השחורים לשר צבא מלחמה בטאָנקין. ממשלת חינא תעניק לו כלי נשק וכסף ככל אשר ידרוש. חיל יוננאן יסור למשמעת שר הפלך פיאן-שיוענג, הדרוש כראות כתב זה לצאת אל הגבול ולהתחבר אל חיל הדגלים השחורים. מדינת קוואנג-סי וכל יתר המדינות הקרובות תתנינה חיל וצבא להעמידו על הגבול אבל לא לעברו. שר הגליל ליאן-קוואננגא ושרי פלכי קוואנג-סי ויוננאן דרושים לשום מס על המדינות האלה לכלכלת החיל הנאסף שמה.
הסיירת היפנית "Saien", מקודם "Jiyuan" של הצי הקיסרי הסיני, 1895. המקור: ויקישיתוף
מלבד חיל היבשה הנאסף כעת בארץ הרבה הזאת מעם אשר מספרו מגיע עד ארבע מאות מילליאָן איש, הנה הממשלה עושה חיל גם על הים, ומאז החלו הסכסוכים בינה ובין צרפת הספיקה לבנות לה בחופי פרוסיא שלש אניות מזוינות (פאנצערשיפפע) העומדות הכן לעבור ארחות ימים ולהגן על חינא מפני אניות צרפת הנותנות חתיתן עליה. ביום 1 דעצ. הורידו מחוף שטעטטין הימה את האניה השלישית לעיני עם רב אשר נאסף מסביב להתבונן אל המראה. ציר חינא, לי-הונג-פאאָ ורעיתו וכל בני לויתו ורבים משרי אניות חינא נקבצו באו אל המקום ההוא. הציר נסע בראשונה לפריעדריכסרוע לבקש מאת ביסמארק לתת את שר חיל הים אשר באשכנז לקדש את האניה החדשה בשמה אשר יקראו לה כחוק, אבל ביסמארק לא נאות לו, פן ירע הדבר בעיני צרפת, ועל כן נדרש הציר לקדשה בעצמו. במליצתו אשר ערך אל האניה לאזני כל, דבר עמה בלשון „אתה“ כעם בן אדם כמהו, ויהלל את חסן גבורתה וחביון עוזה ויחליק אליה לשונו בנכבדות אשר הרבה לדבר בה, ובתוך כך רמז כי עת מלחמה עתה לארץ אשר אליה תבוא לתת לה מגן ישעה, ועל כן קרא שמה „טשי-יוען“, כלומר: „עוזר בצרה“. אך כל זה היה טוב ויפה בעתו אם יכול לבחור לשלשת מגני ארצו דרך הנשר בשמים ולא דרך אניה בלב ים – כי ירא הוא להן מפני אניות צרפת האורבות עליהן זה כמה, פן תהיינה להן לשלל וכשל עוזר ונפל עזור, וכן עומדות הנה הכן במימי אשכנז וממקומן לא תמושנה.
"המליץ", שנה תשע עשרה, מס' 92, 10 בדצמבר 1883, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון. […] בימים האלה עברה אניה אחת היותר קטנה את ים האטלנטיק והגיעה לחוף עירנו בשלום. האני' ההיא מבאסטאן נודעת בשם „נאוטילוס“, ארכה רק חמש עשרה רגל ומספר אנשיה שני אחים, הצעיר חמש ועשרים והגדול שלשים שנה. שניהם לא היו מעולם על הים מלבד אשר הלכו סביבות החופים לצוד דגים. האחרון מלאכתו מעשה נֵבֶל ואחיו חורש עץ, ובאניתם הקטנה עברו את הים בארבעים וחמשה יום. תחת משא (באללאסט) הטעינו אותה במי שתיה ואת אשר שתו מלאו במי הים, בעת ישן האחד, נשא השני את משמרתו. ואם לא דבר חדש הוא, כי כבר קרה, אשר שני אנשים ונער אחד עברו את הים באניה משאה רק חמשה ככר, ופעם אחרת הצליח ביד רב-החובל אמריקאני עם אשתו וכלבן ג"כ, לעבור את הים בספינה אחת קטנה, בכ"ז דבר גדול ונכבד הוא וראוי הדבר להכתב בספר. הנאטילוס, אחרי נחה פה ימים אחדים הלכה לדרכה פאריזה להיות אצל שער-המצבה.
"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 53, 20 בספטמבר 1878, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
חדשות שונות
[…]
(אניה קלה וחרף שני אחים) בבנין אחד קרוב אל מבוא שער המצבה בפאריז נהרו שם המון אדם רב לראות ולהתבונן בתשוקה עזה על צנת הים ואנשיה. האניה הזאת לא גדולה היא מספינת הנהר ויורדי הים באניה קלה כזאת המה שני אחים אמעריקאנים אשר בקליפת אגוז כזאת עשו את נסיעתם במשך זמן ארבעים וחמשה ימים על ים האטלאנטי מאמעריקא לפאריז. האניה בעצמה עם האמצעים הדלים נכונים היו בעמל על ידי האחים בעצמם. ידי האח הבכור מיורדי הים, אשר הוא חרש כנורות (קלאווירבויער), בנו את האניה הזאת בתכלית שלימותה, ועתה הוצבה האניה להראות לעיני הצופים. החרש כנורים וויליאם אנדרעווס הוא בן 32 שנים ואחיו וואלטער בן 23 שנים. ארבעים וחמשה ימים שחו בים בסירת דוגה זאת צפוים לכל אסונות וסכנות הים הרבות ותניני הים סבבום ורדפום אחריהם בחשבם בטח כי לחמם הם. בכל ארבע עשרה שעות חלפו את המשמר ועל ספון האניה היה תמיד רק אחד נקשר בחבל חזק לבלי יסחבוהו גלי הים. והשני היה בתא האניה לנוח מעמלו ויישן בבגדיו הרטובים ממים. כאשר נסעו ארבעה ימים על הים החל צעיר האחים להקיא דם מגרונו. צידה לדרכם לקחו רק טהעע וקאפע, 30 לטרות בשר מלוח, דגים יבשים ושני בקבקים ווהיסקעו ובחביתות קטנות לקחו עמם מים מתוקים לשתות, אבל המים כלו מכליהם ונאנסו להשקיט את צמאונם במי הים. וויליאם אנדרעווס נהג במשטר וסדר את ספר נסיעתו אשר יכלכל בתוכו דברים נכבדים. במוליאן קאוף הגיעו השוחים אשר השליכו נפשם מנגד במצב רע ומר, רגלי וויליאמס היו מלאות פצעים ואחיו האומלל הקיא דם רב מגרונו. על החוף הקטן הזה נפשו מעט מנסיעתם. מחוף הבריטאני באה האניה הקלה להאוור אשר שמה קדמו את פניה אניות עונג רבות ויברכו את הבאים. כל המון הצופים יתפלאו על חרף נפש האחים ונסיעתם הנפלאה אשר לא נשמעה כמוה. גם כל אחד יעניק להם כנדבת רוחו עד כי ריקם באו האחים לפאריז ומלאים כל טוב ועושר ישובו לאמעריקא – בטח לא באניתם הקלה.
"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 15, 15 בנובמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
יקר לחינא מחיר הנצחון הראשון שהיה להצרפתים על הנהר מין יתר הרבה מהעונש אשר הושת עליה בראשונה. לפי הידיעה שבאה משאנחאי נפלו מחיל חינא ארבעת אלפים איש, אלף מהם הומתו ושלשת אלפים נפצעו בעוד אשר מהצרפתים נעדרו רק שלשים וששה, ששה מהם נפלו חלל ויתרם נפצעו. אבל במה נחשב אבדן נפשות בארץ מלאה אדם כמוה נגד אבדן אניותיה וכלי מלחמה ובית נשקה!
על עשרים ואחת אניותיה שנפצו ונשקעו, נמצאו חמשים ושמונה כלי תותח מן המובחרים שבעולם. על אחת מהן, היא האניה יאנג-סו, הראו גם החינים גבורתם בירותם ממנו זמן רב על אניות האויב, לאחרונה שלחו הצרפתים כלי נפץ להרסה, כקרוב כלי השיט אליה ירו החיני עליו מכל כלי התותח בפעם אחת, אך החטיאו המטרה, כי כבר קרב כלי השיט אל אניתם, וגם אז לא נפל לבם בקרבם וישליכו עליו כדורי נפץ מידיהם, ואחד הכדורים נפל אל דוּד המכונה, הדוד התפוצץ וכלי השיט נשחת ולא הצליח עוד למלחמה, אך בין וכה כבר כבר עשה הנפץ את שלו – כי הגיע אל תחתית האניה ההיא ויעלה בסערה ויפוצצנה לרסיסים יחד עם שלוש מאות אנשי החיל שהיו עליה.
אדמירל קוּרְבֶּה וקציניו על גשר הפיקוד של אוניית הסיור Volta במהלך קרב פוּ-ג'וֹאוּ, 1884. ציור מאת Charles Leduc, 1885. המקור: ויקישיתוף
אבל יותר מזה גדולה האבדה שאבדה חינא בהריסות בית הנשק – כי בנינו ומעשהו עלה למצער עד 40 מילליאָן פראנק, בו היו כלי תותח הרבה גם 120,000 קני רובה חדשים מהירי היריה, אשר מחירם ביחד עולה עד 140 מיל. פר.. נוסיף לזה מחיר הסוללות ההרוסות עם מאת כלי התותח אשר היו עליהן ואבדן הצי האדיר שהיה לחינא על הנהר ההוא, אז יעלה נזק חינא בס"ה עד חצי מילליארד פראנק, היינו יותר מכפי ששה על הקנס שהטילה צרפת עליה לפני זה.
ואת כל אלה יד האדמ. קורבע עשתה במשך לא יותר מששה ימים! על גבורתו ועז רוחו בתחבולתו השתוממו כל יודעי דבר לאשורו, כי לא היתה כזאת בעולם בלתי אם פעם אחת במלחמת אמעריקא הצפונית עם הדרומית. –ובכל זאת לא נפל לב ממשלת חינא בקרבה, עוד יד החפצים במלחמה על העליונה ועוד השר צזאָ-צזו-גונג טאנג (להקל על המבטא נקראהו מעתה בשם צזאָ בלבד) מתפאר לאמר כי ביד חזקה יגרש את הצרפתים מארצו. {…]
"המליץ", שנה עשרים, מס' 66, 5 בספטמבר 1884, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האמבורג, ר"ח חשון לא תאונה אליך רעה לפ"ק. בגליון ג' ממ"ע „עברי אנכי“ זכר הרב המעריך בין הענינים המדיניים גם את העיר האמבורג והודיע „שפחד וזועה לה מסביב, כי הצרפתים שמו פניהם לה באניות מלחמה“ והוסיף: ומי יודע מה יהיה גורל העיר הזאת אחרי שבועות אחדים“. (לא רק העברי הודיע כזאת אבל גם מ"ע שונים ללשונותם. המעריך) בקראי הדברים האלה השתוממתי למראה עיני, יען יושב האמבורג אנכי ועיני רואות ואזני שומעות את כל הנעשה והנשמע בהאמבורג, ואוכל אנכי להודיע למען האמת (אשר אליה גם עיני הרב המעריך תלויות) שאין אף שמץ פחד וזועה, לא מסביב ולא בקרב האמבורג. ואם ייטיב הרב המעריך לתת מקום לדברי אלה הנאמרים באמת, יראה הקורא הנבון בדברינו הבאים ויוכח שבטחון האמבורג בנוי על יסודות חזקים לא ימוטו בימי המלחמה הנוכחית ואין פחד צרפת לנגד עיני האמבורג, ואך מנוחה ושלות השקט לה מסביב. ועתה נחקורה נרדפה לדעת מה הוא הצור מעוז אשר שמה בו האמבורג מבטחה בימי רעה אלה.
בראשית ימי המלחמה עת קרבו שני הלאומים העצומים צרפת ואשכנז להתראות פנים בשדה המערכה, וכל אחד מהם היו עיניו תלויות לילדי יום יום אשר יוכיחו בין שניהם, אז השתאו כל יושבי תבל החרישו לדעת מה תענה אשכנז לקול רעם כלי התותח הנטועים על הצי-אדיר של צרפת עת יפתחו לועם לבלע ולהשחית את חופי אשכנז בים הקדם והצפון. אם גם בשדה המלחמה ביבשה אנשי חיל אשכנז לא נופלים המה בגבורה מאנשי חיל צרפת, וסופם הוכיח על תחלתם, חרדה אשכנז בלבבה בראשונה, ותאמר ללחום רק מלחמת-מגן (פערטהיידיגונגס-קריעג) ומה גם במלחמה על הים, אשר לפי מספר וחוזק אניות המלחמה של מדינה אחת, תחשב גבורתה, ומודעת זאת שביחוס אניות מלחמה בוש תבוש אשכנז להרים ראשה נגד צר חזק מצור באניות מלחמותיו, כי אין לאשכנז אניות מלחמה אף החלק השביעי מאניות צרפת, ואיך איפה תרהיב בנפשה עוז לדבר את האויב בשער במלחמה בים? וע"כ אף אחרי החלו צבאות צרפת לנפול לפני האשכנזים, והתחילו לסגת אחור על עקב בשתם, עוד לא אבדה נצחה בעיני יושבי תבל, באמרם, עוד מעט ותשמענה אזנינו חדשות מחופי אשכנז אשר אניות המלחמה של צרפת צרות עליהן. אולם חכו והוחילו עד בוש, כי אין פוצה ומצפצף מאניות צרפת, ויהי הדבר לפלא ולחדה סתומה בעיניהם מבלי יוכלו לדעת פשר דבר.–
והנה אם גם בעינינו יפלא, בכל זאת נוכל לחשוב איזה טעמים אשר באין ספק המה היו בעוכרי מחשבת צרפת באניות המלחמה אשר לה. הן תכלית מלחמה בים בכלל הוא: שהאויב חפץ להעלות באמצעות אניותיו מספר אנשי חיל על אדמת המדינה אשר הוא נלחם אתה, למען יפרצו משם הלאה, וכן לסגור את מבואות החופים בעד אניות סוחר לדלדל בזה את המדינה, והמדינה ההיא ברצותה להגן על ארצה ועל חופי עריה תעמוד בזרוע כח אניותיה לדבר את האויב בשער ולגרשו מעל גבולותיה למען לא ינוח עליהם שבט עברתו. ועל תוצאות מלחמה כזו תלויה הצלחה או האסון מן שני הצדדים, כמובן. והנה אם באמת קצרה יד אשכנז לעשות מלחמה בים ומה גם עם אניות צרפת, בכל זאת לא אמרה נואש, ולא טמנה ידה בצלחת, מהכין את כל אשר בכחה לקבל את פני התנין הגדול הרובץ בתוך הים הקדם והצפון ולתת חחים בלחייו לבל יבלע וישחית את חופי אשכנז. לא חגרה בעוז מתניה לעמוד נגדו באניותיה המעטות, אמנם הניחה מכשולים על דרכו על כל מדרך כף רגל. בכל מבואות הנהרות השופכים מימיהם לתוך הימים הנזכרים הניחה המון מכונות הנקראות „טארפעדאת“ *) למען תהיינה כחרב מתהפכת לשמור את דרך הנהרות ולמנוע בזה את האניות לבל תרהיבנה להתקרב אל החופים האשכנזים, ועל היבשה בנתה דייק ושפכה סוללות לרוב להיות למגן בעדה, באם תקרב איזה אניה צרפתית, על כל פנים תערוך מלחמה אתה, ואנשי חיל וגם אנשי תושבים מהמתנדבים בעם (פריוויליגע) הרבה מאד הציבה על המשמר לשמור את צעדי האויב כל אשר יפנה, ואחרי כל ההכנות האלה, הביטה אשכנז במנוחת לבב על אניות האויב שתקעו יתדן בשני הימים הנזכרים ושמה נצבו עמדו, ואין אחת מהן שהעיזה להכנס לתוך נהר אחד מכל נהרות אשכנז, וע"כ אבדה תקות צרפת להעלות אנשי חילה על אדמת אשכנז, כי עד החוף אניותיה לא באו, ורק אחת צלחה בידן כי סגרו את כל מבואות נהרות אשכנז לבל תצאנה ותבאנה אניות סוחר להביא מרכולת הגוים לאשכנז וממנה, כי צדו על כל אניה אשכנזית הנמצאת בדרך, וכאשר מצאו ידיהן לקחוה בשבי.
אניות הצי הצרפתי, 1870. איור בספר The Franco-German War, 1870-71. המקור: ויקישיתוף
בין כה וכה ואנשי חיל אשכנז עברו את גבול צרפת ונצחו את אויביהם במלחמותיהם כנודע, (אם גם מהאשכנזים נפל רב) את חיל האויב הכו מכה לא תוכל להרפא, חלק ממנו הוליכו בשבי וגם הקיסר עמם, וחלק ממנו סגרו במעטץ ובשאר ערים הבצורות, ויתר הפלטה הנשארת מן ההרוגים והנפצעים, השבויים והנסגרים, נמלטו לפאריז הבירה להגן עליה מפני הצר והאויב הרובץ על שעריה. וכאשר נוסדה הממשלה הרעפובליקאנית בפאריז והעומדים בראשה חשבו מחשבות לבל תדחה מהם תושיה והחלו לעשות חיל חדש בצרפת, קראו גם לאניות מלחמתם הרובצות בים הקדם והצפון לשוב לארצם, וככה יצאו אניות צרפת מגבולות אשכנז וידיהן על ראשן מבלי פעלו מאומה. את תוכן דעתה בקראה את האניות לשוב ארצה אין איש יוכל לדעת, אך קרוב הדבר להאמין שנועצו שרי הממשלה להוריד את אנשי החיל מן האניות, למען יהיו לעזר להם במלחמה ביבשה, וכמו שמודעת עתה לכל, שעל המבצרים הסובבים את פאריז הציגו אנשי חיל האניות (מארינע טרופפען) למשמר. כאשר שבו אניות צרפת לארצן, וממשלת ענגלאנד שאלה את פי הממשלה בצרפת אם הדרך בטוחה כעת בעד אניות סוחר, השיבה ממשלת צרפת „הן“ ואשכנז שמחה בלבה כי פטורה מצרה ומפחד אויב בים, והמסחר יחדש כנשר נעוריו.
אולם מספר ימי שמחת אשכנז חוצצו, כי ממשלת צרפת התעשתה עוד הפעם ותשלח מחדש אניות מלחמה עשתי עשר במספר אל תוך הים הצפוני, והנה לקחו עמדתן לעומת המקומות הנשקפים על מבואות הנהרות „וועזער“ „ועלבע“ אשר הערים „ברעמען“ „והאמבורג“ נשענות עליהם. והוא הוא הדבר אשר משך עליו עיני אייראפא מחדש לדרוש ולחקור מה בדעת צרפת כעת לנסות עם אניות המלחמה, ויש מפחדים כי שמה עינה על הערים הנזכרות. והנה אם באמת אין לאל יד אנוש לגלות את פני הלוט, ולהפיץ אור על הדבר הזה אשר ערפל חתולתו, בכל זאת מתעודדת אשכנז שכורת הנצחון גם היא לעמוד הכן כמקדם להיות נצבת ביד רמה מול כל אניה הקרבה אל גבולה וקמה עליה לרעה, ומה נקל לה כעת להגן בעד חופיה בים הצפוני לבדו, תחת אשר בראשונה הוכרחה לדאוג גם בעד חופי הים הקדמוני אשר בכל זאת מצאה כביר ידה למנוע את האויב לבל יקרב אל גבולותיה, ומה גם עתה שיש לאל ידה למשוך את כל אנשי החיל וכלי התותח וכל צרכי המלחמה מחופי ים הקדם אל חופי ים הצפון לדבר את האויב בשער באומץ לב וקר רוח, וע"כ תוכלנה הערים אשר רעה נשקפת להן מאניות צרפת לשקוט בטח במכונן, נשענות על זרוע אשכנז הכללית, כי לא תאונה להן כל רעה. ובין הערים האלה הלא היא גם העיר האמבורג, הציר אשר עליו יסוב מכתבנו הנוכחי, אשר לבד מבטחה כהערים האחרות, רחוקה היא חמש עשרה פרסאות ממקום שפך העלבע אל תוך הים, ואניות צרפת לא באו עוד אף אל נהר עלבע, ובפרט שלא תבאנה עד האמבורג.
באחרית דברי אפרוש כפי אל ה' אלקי השמים שיפרוס סכת שלומו עלינו ועל יתר העמים ובימינו יקויים מקרא שכתוב: ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, והיה ה' למלך על כל הארץ.
יוסף ליב פעטוחאווסקי.
אחרי חתימת מכתבי, מודיעים כה"ע דפה שהגיעו לידינו, שבאו אניות סוחר מדרכן להאמבורג והנה הודיעו שלא ראו אף אניה אחת מאניות צרפת בקרבת הנהר „עלבע“ כי נעלמו מעיני רואים. הנ"ל.
– – –
*) הטעארפעדאת ההנה עשויות כעין כדורים גדולים מלאות אבק שריפה, שטות מתחת למים, וכאשר יגע בהן דבר מה, תבקענה בקול רעש גדול ותהרסנה ותחריבנה את כל הנמצא בגבולן. וע"כ אם תגע בהן אניה יש בכחן להחריב את כל האניה ברגע אחד ולא ישאר זכר ממנה.
"עברי אנכי", שנה שביעית, מס' 5, 4 בנובמבר 1870, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לפי הודעה של האמיריה האנגלית תקפה אנית־המלחמה האוסתרלית הגדולה „סידני“ ביום התשיעי לנובמברו (לפני ארבעה ימים) את אנית־המלחמה הגרמנית „אמדן“, בשעה שזו הורידה מלחים להחריב תחנה אנגלית אלחוטית. אחרי מערכה ימית עזה בין שתי האניות ואחרי שהאניה האנגלית סבלה נזקים חשובים עלתה ה„אמדן“ באש על ידי מקלעיה היותר חזקים של אנית האויב.
מלבד זאת הודיעה האמיריה האנגלית שאנית־המלחמה „קניעברג“ הוסגה על ידי האניה האנגלית „גטם“ [צ'טם] בפי הנחל רופידה על ידי הטבעת אנית־פחם. חלק מהמלחים נתבצרו בפנים מצודה וכנראה שיריות ה„גטם“ אינן מגיעות עדיהם.
"האור" (לפנים „הצבי“, „השקפה“), שנה שלושים ושלוש, מס' 37, 15 בנובמבר 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אחרי אבדתה של הצולבת הגרמנית עמדן אשר מעשי גבורותיה הנפלאים הפליאו את כל העולם כולו, יצאו גם ארבעה קברניטים אנגלים אשר אניתן היו מהנלקחות על ידי צולבת זו, לספר בהעתון האנגלי טיימס היו"ל בסיילון, את אשר עבר עליהם עם הצולבת הזאת, ואיך הפתיעתן בגובהו של ים, וגם על דבר התנהגותם הטובה של מלחיה עם שבויה.
„הקברניט י. י. טולשט שמפקדה של האניה „גיימרית“ [?] מספר: הפלגנו מקולמבו ביום הששי כ"ח ספטמבר והכל הלך למישרים, והנה אנו פוגשים בלילה זה בשעה י"א אנית מלחמה ששטה לה. מבלי אש במכונתה, אנית העמדן נתנה לנו מרחוק אות לעמוד. סירה קטנה שליוטיננט אחד נהג בה התקרבה אלינו. האופיציר אמר לנו: „אניתנו היא אנית מלחמה גרמנית, הראו נא לי את נירותיכם“. אח"כ נתן לנו זמן של עשרה דקים כדי לעזוב את האניה ויודיענו שהננו שבוים, אבל אח"כ האריכו את הזמן, ואחרי שהתרחקה הסירה האחרונה מהאניה שמענו קול התפוצצות, כי פצצו את האניה ותטבע בגלי הים. עם המכונן הראשי ועמדי התנהגו הגרמנים בטובה. בלילה לא נתנו לנו להבעיר שום אש. האופיצירים השגיחו עלינו ביום. ליוטיננט צעיר אחד מהאניה הראה לנו אהבה רבה ויתן לנו גם ספרים למקראה. נראה היה לנו שהיה בהספינה צידה לזמן מרובה.
הקברניט י. [? הכתוב משובש] קברניטה של האניה דיברה אשר אניתו נטבעה במרחק 20 קילומטר מקולומבו מספר: הצופה שלי ראה אותה בתחילה, ויקרא אלי: „צולבת אני רואה, קברניט“, ואז נתנה לנו הצולבת אות לעמוד תיכף ומיד, ואומר לצופי: השב לה שתיתן לנו ללכת הלאה עד שנוכל לראות את דגלה. אחרי רגע והדגל התנופף, והנה חזיז ורעם! אבדנו כולנו אבדנו! – האניה הלא הנה גרמנית. אז בא אופיציר גרמני ויאמר לי: קחו עמכם בגדים עד כמה שתוכלו ולכו, כי מטביעים אנו את האניה. אח"כ שאל ממני אפוא היא הצדה שעמי באניה, ויקח עמו את כל מה שמצא לצורך הספקת-צדה להעמדן. מבלעדי זאת התנהג בידידות רבה ויאמר לי: „מה רוצה אתה, קברניט, הלא מלחמה היום“. הוא הרשה לנו להתעכב חצי שעה עד שיקח עמנו את כל מה שאנו צריכים, ויעלונו על האניה „גרייבל“, אניה שבויה בידיהם אשר הוטל עליה לנהג את השבוים עמה עד לקולומבו החוף הקרוב ביותר.
הקברניט ו. ה. גילזון, קברניטה של האניה פנייל [?] מספר: האופיצירים הגרמנים הסבירו לנו פנים מאד. יכול אני לומר באופן יוצא מן הכלל. בטרם שהתפרדנו מאתם להפליג על האניה גרייבל לקולמבו, ברכונו, לכל אחד ואחד מאתנו, בנסיעה טובה ומצלחת.
הקברניט ד. חנים [?], קברניטה של האניה קור ליד [?] מספר עוד: האופיצירים הגרמנים אמרו לנו כדברים האלה: „לאסוננו אין לנו חוף להעביר אתכם אליו כמו שאתם הייתם עושים עמנו, התכוננו אפוא לעזוב את האניה כי בעוד שעה נטביעה“.
* * *
צדדים מגוחכים ממערכות המלחמה.
אנשי החיל מתלוצצים.
העתון האיטלקי „גזיטה די פופולו“ מספר על אודות עליזות רוחו ונטיתו להתלוצצות של קפיטן ה„עמדן“, זו הצולבת הגרמנית שעשתה לה שם גדול בפעולותיה הגדולות נגד הצי האנגלי, ושנמצאה בכל רגע בסכנה, עד שלסוף נפלה אמנם שדודה לפני רדיפתם של הציים המאוחדים, וגם בעת שהסכנה רחפה עליה מסביב היה רוחם של אנשיה חי ועליז, ואהבו לעשות את פעולות מלחמותיהם בתערובות התלוצצות.
הקפיטן של העמדן פנה פעם אחת בתלגרמה אלחוטית להקומנדנט של אנית קיטור אנגלית אחת שנמצאה לא רחוק ממנו, ושאל אותו אם לא שמע מדברים על אודות צולבת גרמנית הנמצאת במפרץ הים של האנגליות? הקומנדנט האנגלי שחשב כי השאלה באה מאניה אנגלית השיב לתומו כי לא שמע על אודות זה כלל, ולפי דעתו הוא אין במפרץ בנגליין שום אניה גרמנית בנמצא כלל. לא עברו דקים אחדים ומאופק הים הגיחה העמדן, ואז קבל הקומנדנט האנגלי את תשובתו על ידי ציר מיוחד שנשלחה לו מהעמדן שאמר לו בקצרה: ומה אם אניה כזו ישנה בנמצא – והנֶהָ לפניך?!
זו היתה האניה האנגלית הראשונה שנפלה בידי העמדן.
פעם אחרת פנה הקומנדנט של העמדן בתלגרמה אלחוטית להממשלה ההודית, ושאל ממנה אם תואיל בטובה למסור על ידו את „הקוריער“ האנגלי כדי שיוכל לבוא בו מכל כוחה {?} לרננגואון…
מלונדון מודיעים כעת על פי ידיעות שהגיעו דרך סינגפור כי מאה וחמשים מאנשי העמדן שנשארו בחיים לאחרי הריסותה, נלקחו בשבי על ידי האנגלים.
(המלחים של האניה „עמדען“). העתונים הברלינים מודיעים, שהמלחים של האניה הנטבעה „עמדען“, אשר הספיקו לעלות על אניה שניה. הובאו עתה ע"י אנית-מלחמה גרמנית למקום אחד בקרבת חודיידה (החוף הדרומי-מערבי של ערב) ונתקבלו שם בשמחה ע"י הצבא הטורקי.
"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 29, 16 בפברואר 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חולי הים. איור מאת ג'ון ליץ' וג'וזף סוויין במגזין Once a Week, שנה: 23 ביוני 1860. המקור: ויקישיתוף
חולי הים. (זעעקראנקהייט.)
העתקה חפשית מדברי חוקר טבעיי אשכנזי בשנת תקצ"ד בקצת הוספות
ממני חיים יוסף פאלאק, אבדק"ק טרעביטש.
הנה כל איש אשר לא נסה עוד בנפשו רוע החולי הזה יחשוב, כי קל הוא לשאת ולכלכל אתו, אבל הנסיון יורה, כי רע ומר הוא מאוד לאיש אשר לפי טבעו ותולדתו עלול ונכון הוא לנפול ברשתו יותר מאחרים. ואף שכפי הנודע יחלה כל יורד ים בראשונה בחולי הזה, בכל זאת יקל על קצת אנשים בתחלת מסעם שם, וכאשר יורגלו זמן מה ברעש ורוגז הים אשר יעלה ויוריד לפעמים את אניתם אשר הם יושבים בתוכה, יחדלו אז מהרגיש עוד כל כאב אף בעת אשר סער מתחולל יחול על ראשם, אבל יש גם אחרים אשר לפי מזג גופם וטבעם ירגישו תמיד מכאובים בכל עת אשר יעמוד רוח סערה וירומו גלי הים. ואופן התהוות החולי הזה הוא כמו שאומר, כי רק בהיות הספינה נכונה ושוקטת על אדני שווי המשקל והכובד בכל צדדיה, אף כי תלך ותעבור חיש מהר על פני המים, לא יחוש וירגיש היושב בה כל כאב ומדוה, אבל מדי יעמוד רוח סערה אשר יניע את האניה כנוע הקנה בלב ים, או תנועות האניה האלה מימין לשמאל ומפנים לאחור, קשות גם על השוכן בה אשר לא נסה עוד בכמו אלה. בעת התנועה הראשונה יחשוב, כי האניה תתהפך מצד אל צד ותרניה יפלו אל תוך הים, ובתנועתה השניה יפחד לנפשו, כי יורד חיים שאולה. ומלבד העצבון המסובב לו מפחדו זה, אשר הוא לבד כחולי נפשי ורוחניי, תולד ע"י תנועות האניה האלה גם תנועה חזקה במוח האדם הרך והחלש, ועל ידה יקוו ויתקבצו בו חלקי המוח אל מקום אחד, ויסובבו מזה תולדות רעות לגוף החולה הזה, רב או מעט, לפי רבות חלקי מוחו וליחיותיו. ד"מ, אם הוא בנעוריו וצעיר לימים, יכבד חליו זה עליו, ואנשים אשר כבר באו בימים, אשר בהם כבר נתמעטו ונתיבשו לחיות מוחם, או ביושבים על שפת הים בארצות הקרות אשר כמות מוחם מעטה היא מאשר היא ביושבי הארצות החמות, יקל החולי הזה בם, והם אשר הם יורגלו על נקלה לעבור ארחות ימים שלוים ושקטים מבלי שיכאב להם חולי הים, כמו שידו קשתה על יושבי ארצות החמות ברדתם הימה, יען לחיות מוחם רבו יותר.
התולדה הראשונה המסובבת מתנועת ליחיות המוח היא, כי העצבון והפחד ישכנו בלב החולה, פניו יחורו ועיניו דמעות יזולון, כל אוכל תתעב נפשו ויאהב רק להתבודד ולבקש מנוחה ומרגוע בכל מקום אשר ימצאם. גם יחוג וינוע כשכור, אזניו תצילנה וראשו כבד עליו, תיאוב המאכל והנטיה אל ההקאה לא תחדל ממנו עד אשר תסיר סבתה ולפעמים יחוברו אל כל אלה גם הקאת הדם, השבץ (קראמפף) חולשת הגוף והתעלפותו. גם הרעי ימנע מצאת כראוי, וכל כחות הגוף ימעטו וישוחו לאט לאט, וכאשר יתאמץ ללכת מעט בלי משען ומשענה ינוע כשכור עד שיפול מלוא קומתו ארצה, ע"כ צריך למהר להחיש מפלט לו בירכתי הספינה לנוח ולהרגיע שם עד אשר יכריחהו ויאנסהו קאו (ערברעכען), לעזוב את משכבו. המאכל אשר יאכל לא ישאר בבטנו, כי מדי יבלענו יקיאנו מהר, וע"כ ירזה משמן בשרו ויום יום הוא הולך ודל, עד כי יקוץ בחיו, ותחת כי בראשונה פחד מהמות, יחכה לו עתה. אבל תודה ליוצר כל, כי ימיו לא ימשכו, ומדי יסור הסער החזק שהוא סבת החולי, יסור גם הוא המסובב ממנו, כי לפי מעוט חוזק וגודל הסער כן גם יקטן וימעט זמן המשכו וכאשר יעמוד הים מזעפו ויקום הסער לדממה יסור החולי ונרפא בעליו. אפס כאשר ישוב הסער שנית להתחולל אח"כ יחוש גם החולה הרגשת וההפעליות גופו הראשונים כבתחלה, וכה יהיה משפטו כל ימי היותו באניה עד אשר יורגל לסבול ולכלכל פעולת הרוח והסער ורגשי הגלים ומשבי הים מבלי שיעשו כל שנוי במצב בריאת גופו ולא יסבבו לו עוד כאב וצער כלל. *) אולם יש בני אדם אשר לפי מהות וכמות מוחם יתפעלו לרוע מחלות הים גם ברדתם אל הים פעם שנית ושלישית, וכאשר יקשור איש את ראשו אז באזור צר יקל עליו חליו זה, אבל אין שום אופן ותרופה להשָמֵר ממחלה זאת או להֵרָפא ממנה כל עוד לא סרו הסיבות אשר יסַבוהָ. ואף כי רע ומר מאוד החולי הזה על קצת בני אדם כאשר אמרנו למעלה, בכל זאת יורה הנסיון, כי לא ימות איש ממנה, ורק לפעמים יבא לאדם חולי השדפון (אויסצעהרונג) האחוז בעקבו, ושאול צעדיו יתמוכו.
גם זאת יורה הנסיון, כי נקיית ורחיצת כל הגוף במים וחומץ יין, והרחקת המותר במאכל ומשקה, ולקיחתו למזונו רק מאכלים ומשקים מחומצים, שומרים את דמו מרקבון ועיפוש, וטוב לשבת על גג הספינה אשר שמה יפיח תמיד רוח ים צח, מהסתופף באוהל ובירכתי הספינה אשר כבר נפסד בו האויר מרוב אדם וסחורות שונות אשר שם (כי אויר נפסד כזה בעצמו יעורר ויסבב את השואף אותו להקאה. כל אלה הדברים מועילים להקל מכאובי המחלה הזאת ולקצר את זמן המשכה, אבל לא יוכלו למנוע אותה לצמיתות. גם בלילה צריך כל יושב בספינה להשמר מקור ולחות האויר, ובעת החולי ימנע האדם לאכול הרבה כי אם רק די שבעו והכרחו, ויבחר לאכול רק מאכלים יבשים אשר יבלעו אל תוכם ליחיות האצטומכא הנחשפים שם לרוב בעת חליו זה. המאכלים היותר טובים לי הן הם אלה, לחם יבש ותופיני (בראדרינדע, צוויבאק) הטבולים במשקה טהעע, קאפעע או בחומץ המזוג במים או במיץ הלימוני (לימאנאדע) גם המשקה „פונש“ טוב לשתות אז, אבל מאכלים שמנים ומתוקים, ירקות ומיני זרעונים (הילזענפריכטע) רעים לו מאוד, ומלבד כל אלה צריך החולה להיות גם לבוש תמיד בבגדים חמים, ולייגע גופו כפי יכלתו בתנועה ועבודה מה, ולשמח לבו בקול מנגנים כל היום, אז ירוח לו כי עי"ז יקל חליו וימנעו תולדותיו הרעות.
ע"כ דברי החכם הנ"ל, ויען כי בזמנינו אלה ירבו אחב"י אשר בארצות אייראפא הקרות וביחוד היושבים ברוסיה ופולין, לעבור דרך ים התיכון לאה"ק או דרך ים אטלאנטי לאמעריקא, הבאתים בקהל העברים למען ידעו להשמר כפי היכולת ולעשות ככל אשר יעץ החוקר הנ"ל ולהזהר מכל אשר יזהירם.
*) ולע"ד נרמזו כל הדברים האלה ממהות ואיכות וסבת חולי הים הזה כבר במליצת הכ' הנשגבה (תהילים ק"ז כ"ג–ל') יורדי הים באניות וכו' המה ראו וכו' ויאמר (ה' ר"ל עפ"י יוצר הטבע) ויעמד רוח סערה ותרומם גליו (ר"ל רוח סער זה מסבב הרמת גלי הים, ועי"ז) יעלו (יושבי הספינה) שמים, ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג (מפחד המות) יחוגו וינועו וכו' יצעקו אל ה' וכו' יקם סערה לדממה וכו' וישמחו כי ישתוקו וכו' יודו לה' חסדו (אשר גמל להם בזאת כי שב ורפא אותם מחולי הקדים). וצריך אני להעיר, כי כינויי הנסתר הרבים והשונים בל' יחיד ורבים המוסבים חליפות במאמרים קצרים אלה על עצמים וגופים שונים, פעם על הי"ת ופעם על יורדי הים, פעם על הים ופעם על גליו במהירות נפלאה, הם מגדילים את יופי ותפארת המליצה הנשגבה הזאת מאוד כנודע לכל משכיל ויודע דרכי השיר והמליצה.
"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 21, 5 ביולי 1878, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אחת אניות הקיטור הנשלחות לסוריא, הנקראת גאָנט, ובה שמונה מאות איש חיל ושלשים סוסים, קרה אותה אסון בים כי נשברה המכונה, ששה ימים נלחמה עם הגלים ובעמל רב הגיעה אל חוף טריעסט, ושם יצאו אנשיה בשלום על החוף. האניה הזאת יצאה ממארסיליה יום 10 אויגוסט והאסון היה ביום 14 לחדש זה – (שם).
"הכרמל", שנה ראשונה, מס' 12, 12 בספטמבר 1860, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קרעמענצוג. ביום א' י"ז טבת בשעה שניה אחרי חצות היום, קרה אסון נורא על נהר דנעפער על יד שתי הערים קרעמענצוג וקרוקעוו, את אניה אחת אשר עברה בין רגבי הקרח המכסים את פני הנהר ועליה כחמשים איש, כי כמעט הגיעה אל החוף טבעה בנהר היא וכל הנפש אשר בתוכה, העומדים על החוף מהרו להציל את הנטבעים, ולא יכולו להוציא כי אם ששה עשר איש: ארבעה מתים ושנים עשר מפרפרים בין המות והחיים, והשאר צללו כעופרת במים תחת הקרח לעיני כל העם אשר על שפת הנהר אשר קצרה יד להושיע למו, בין הבאים באניה היה גם איש יהודי אשר משוהו מן המים ולפי דבריו היו בין הנטבעים שרים נכבדים, ולא נודע מי המה. ישמעו יורדי הנהרות באניות לעת כזאת ויזהרו, וה' יצילנו מכל צרה.
א. פ.
"הכרמל", שנה ראשונה, מס' 29, 2 בינואר 1861, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
