התנפלות היאפאנים על הצי הרוסי – 23 בפברואר 1904

בעולם המדיני.

ממקום המלחמה.

המרחק הרב של מקום המלחמה מאירופא גורם הרבה למיעוט ידיעות מדויקות משם ולאיחורן. לפאָרט-אַרטהור, למשל, אין עתה חבור דרך הים, כי אם דרך היבשה עם רוסיה, ויען שההנהגה הראשית של הצבא שם צריכה לשאת ולתת בתמידות עם ראש-המטות בפטרבורג, על כן אין מקבלים כלל טלגרמות פרטיות מפאָרט-אַרטהור, כי אם לעתים רחוקות. עתון צרפתי גדול, שיש לו סופר קבוע בפארט-אַרטהור, עוד לא קבל ממנו אף ידיעה אחת, ובכן על ארצות מערב אירופא לקבל ידיעות מהמזרח הרחוק רק דרך יפוניה וחינא. אכן יען שהטלגרמות נשלחות משם עתה רק דרך הכּבּל המונח בים – מחירן יקר, ומלה אחת עולה כמעט לרובל אחד. כמובן בתנאים כאלה אין כל עתון יכול להוציא הרבה על טלגרמות ורק העתונים האנגלים אינם חסים על ממונם ובכל יום מגיעות  להם טלגרמות רבות.

יש להעיר, כי  מפני ריחוק המקום וכמו כן מפני הסודות, אשר הנלחמים מקפידים עתה עליהם בעת העברת הצבא והכנתו למלחמת תנופה ואולי גם מפני השפעה חיצונית, יש אשר מן המזרח תבאנה אל המערב טלגרמות משובשות או מוגזמות, ובאופן כזה מבשרים עתונים אנגלים לפעמים ע"ד נצחונות מזויפים של היאפונים, והעתונים הצרפתים – על-אדות מפלות מזויפות של האחרונים. הנה למשל, היום מציין העתון „נאָוואָע וורעמיא“, כי בהעתונים האנגלים נדפסו ידיעות רעות, שאין להאמין באמתותן, בדבר התנפלות חדשה של הצי היאפוני, וכליון חרוץ, שעשו היאפונים בשבוע זה בהצי הרוסי בפארט-ארטהור, והוא: שהשקיעו את רוב האניות הרוסיות בים והנשארות לקחו שבי. והנה מהטלגרמות, שנתפרסמו בשבוע זה בהעתונים הרוסים, נראה רק שביום 1 פעברואר חדרו שתי אניות יפוניות לחוף פארט-ארטהור והשליכו פחים ומהם סבלה נזק רק האניה החוזרת „בָאיאַרין“. היום נדפסה טלגרמה בעתון „רוס“ מפארט-ארטהור ושם נאמר בקיצור, כי „יום האתמול עבר במנוחה, אף כי משם היה נראה הצי היאפוני השט הנה והנה, העיר נתרוקנה ונשארו רק אנשי הצבא ומעט אנשים פרטים מן הגברים“. האסון הנורא, אשר על אודותיו הודיעו העתונים האנגלים, לא נזכר בהטלגרמה. יש רק להתפלא על עזותם של היאפונים, אשר כפי הנראה מהידיעה הנ"ל אינם יראים מגשת קרוב אל חוף פאָרט-ארטהור למרות האניות הענקיות של רוסיה העומדות אצלו לחסום את הדרך בפני אורחים בלתי-קרואים כאלה.

ידיעות מפורטות ישנן עתה בהעתונים הרוסים רק ע"ד שתי המלחמות, שהיו תיכף אחרי הפסק החבור הדיפלומאטי עוד ביום 27 ינואר העבר. העתון „פעטערבורגסקיא וויעדאמאסטי“ מציין, כי ההתנפלות הראשונה על הצי הרוסי אצל פארט-ארטהור נעשתה לא ע"י אניות-פחים מצויות, כי אם ע"י האניות הנודעות בשם „משחיתות“. אלה התקרבו להאניות הרוסיות במספר עשר ובמרחק 200 קומות (סאז'ען) השליכה כל אחת שני פחים. הפחים היאפוניים ממולאים בחומר מפוצץ ממין חדש, שהם המציאו בעצמם, ולכל פח יש סכינים חדים מאד לנתק את החבלים או את השרשרות של האניה, היכולים להיות לו למפגע. האש, שהמטירו האניות הרוסיות, גרם ל„המשחיתות“ היאפוניות רק הפסד קטן. אלה בהשליכן את הפחים הפכו את פניהן לשוב אל הים. אחריהן רדפו אניות-הפחים הרוסיות, אבל לא השיגו אותן. ה„משחיתות“ שיצאו לדאלני שבו ריקם, כי לא מצאו שם אניות רוסיה.

בנוגע להמלחמה השניה באותו יום של אניות יפוניה עם האניה הקאַנונערית „קאָרעעץ“ (אשר לפי דברי יפוניה יצאה ממנה היריה הראשונה בעת שפגשה זאת באניות יפוניות נושאות אנשי צבא הורידם אל היבשה בקורעיא) והאניה החוזרת ממדרגה ראשונה „וואַריאַג“ אצל החוף הקורעאי טשעמולפא – מודיע ה„נאוואע וורעמיא“ בשם הגנרל האמעריקאני אַללען, שהתבונן אל שרידי האניה „וואריאג“ אחרי המלחמה, כי האניה נעשתה ככברה מכדורי כלי-תותח המכונתיים, שהמטירו עליה אניות יפוניה. כמו כן שני רמונים גדולים של כלי-התותח הכבדים עשו שני פרצים בחלק התחתון של האניה. רמון אחד שבר לרסיסים את מכסה האניה. אין להתפלא עוד שמהאניה הקאַנאנערית „קארעיעץ“, שלא היתה חזקה כהענק „וואַריאַג“, לא נשאר כל שריד. לפי דברי העתון הנזכר לא חפצו רבי-החובלים של שתי האניות האלה למסור את אניותיהם בידי האויב וע"כ החליטו לפרוץ להם דרך בחזקה, אכן האויב גבר מהם. רבים מהמלחים נצולו, כידוע מהטלגרמות.

בנוגע להתנפלות של היאפאנים השניה על אניות-רוסיה בפארט-ארטור ביום 1 פעברואר כפי שהודיעו הטלגרמות – עלינו לחכות לפרטים, שיתפרסמו ב"ס בקרוב.


"הזמן", שנה שניה, מס' 29, 23 בפברואר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ריב בריטניא עם ממשלת ארצות הברית – 1861

הליכות עולם.

שמי עולם המסחר עוד לא הטהרו, כי לא יוכלו המעמיקים עצה לדעת מראש אחרית דבר. שם יראו מכיני לקרב חיל ונשק, פה עושי סדרים חדשים במדינה להשיב חרב אל נדנה; חצרות המלכים ימתיקו סוד, יגלו טפח ויכסו טפחים; ע"כ אין חזון נפרץ במכתבי העתים, ומדי דבר אליהם יגונב ירימו ברעש קולם ואימתם תבעת כנעני ארץ.

גם בשבוע העבר קוי הטעלעגראף הפיצו פלצות בכל ערי המסחר באירופה ודבריהם הגיעו גם אלינו להחריד עד ארגיעה עושי מסחר וקנין, כי הקול נשמע כי תבוא בריטניא בריב את ממשלת ארצות הברית באמעריקא. וזה הדבר אשר נתן תואנה בפי מלאכי בלהות להחריד ארץ: המתפרצים מפני ממשלת הצפון שלחו ארבעה צירים לבריטניא וצרפת, לדבר אתם חרש בעסקיהם והמה ירדו ביום 7 נאָוועמבער באנית הרצים „טרענט“ אשר לבריטניא. ויהי כבואה ביום 8 נאוו. במיצר הסלעים על יד תעלת איי באהאמא העתיקה, ראתה ממרחק אנית איבה גדולה אשר נצבה מרחוק ולא פרשה נס דגלה. כאשר קרבה אל אנית המלחמה הרימה טרענט את דגלה, ותעש כן גם אנית המלחמה כמשפט, ובמרחק שמינית מיל ירתה אנית המלחמה כדור כלי מפץ על טרענט וברגע ההוא החליפה את דגלה ותוציא דגל אמעריקא. אחרי כן הוסיפה אנית אמעריקא לירות כדור ברזל כבד מאד מלא אבק שרפה והוא נקרע לרסיסים הרחק כמאה מעטטר מטרענט.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 400px-trent_and_san_jacinto.jpg
אוניית הצי האמריקאי USS San Jacinto עוצרת את אוניית הדואר הבריטית Trent. איור בספר מ-1887. העתק: ויקישיתוף

רב החובל מטרענט „מאָיר“, קרא לרב החובל מהאניה השנית, וישאלהו: מה חפצו כי יעצור את אניתו בלכתה? ויענהו רב החובל כי ישלח תיכף סירת מלחים להשמיעהו רצונו, וגם מלא דברו כי שלח שני ראשי גדוד ואתם עשרה אנשים; המה באו אל כסוי האניה „טרענט“ וישאלו להראות להם את רשימת הנוסעים ולא אבו שמוע להם. סגן רב המלחים המצביא את אנשי החיל אשר נשלחו מאנית המלחמה (סאן-חאסינטאָ) הודיע אז, כי רב החובל וועלקס, אדוניו, השיג ידיעה ברורה כי הצירים: סלידעלל, מאסאָן, יוסטעס גם פערלאנד נמצאים על האניה „טרענט“ וע"כ יבקש כי ימסרו לידו. וימאנו רב החובל מאָיר ומחזיק התורן ווילליאמס – שר צבא בחיל הים אשר למלכת בריטניא וציר הרצים מריצי מכתבים (פאָסט) – לעשות חפצו ויתמרמרו נגדו ברוח אמיץ לאמר כי אין לממשלת ארצות הברית לקחת בחזקה את הבא לחסות בצל דגל בריטניא. הצירים אשר עמדו שמה אמרו גם המה כי בהיותם על אנית בריטניא, היא תגן עליהם באברותיה. או אז אמר הסגן: לפי הנראה, נחוץ לי עוד הפעם לבקש עזר מאנית המלחמה „ויתן אות בידו וישלח סאן-חאסינטאָ ברגע ההוא שלשה סירות מלחים ועליהם שלשים אנשי חיל וששים מלחים. ויצעק ווילליאמס מרה על העול הנעשה בידי האמעריקאנים לאמר: אנכי עומד על משמרתי בשם ממשלת בריטניא והנני מוסר מודעה כי לעון פלילי נחשב הדבר הזה בעיני ולפשע נגד משפטי העמים, והיא דרך שודדים בלב ים. ולו מצאנו און לנו כי עתה לא הרהבתם עוד בנפשכם לעשות נבלה כזאת“. אך חיל האמעריקנים באו וחרבות שלופות בימיניהם ויתפשו את הצירים ובחזקה הובילום לסאן-חאסינטאָ. האדון סלידעלל מצא נוחם בתקותו כי הדבר הזה יבוא לפני כס המלכים באירופה. אז אמרו האמעריקאנים כי יחסר להם צידה וישאו כי תתן להם „טרענט“ מזון לכלכל את השבויים. ויתן להם רב החובל מאָיר מכולת ובפירוש התנה כי ינהלו בלחם הזה את הצירים. אכן עוד לא נגמר הדבר כי אמר הסגן כי השיג פקודה לקחת את רב החובל מאָיר ואת הכתבים אשר אתו אל סאן-חאסינטאָ, ויחפוץ כי תקרב אנית בריטניא אליה. ויען רב החובל מאָיר: אתם תמצאוני, אם תבקשוני, שם מעבר השני לכסוי האניה“, ויחל ללכת אל ירכתי הספינה. כאשר ראה הסגן אומץ רוח החובל, קרא לאנשיו וירגיע את רב החובל מאָיר כי לא יוסיף נגוע בו לרעה. וישובו סירת המלחים לסאן-חאסינטאָ וטרענט הלך לדרכו. כתבי הצירים לא באו ביד האמעריקאנים ונשלחו לבריטניא על אנית הקיטור לא-פלאטא.

המקרה הזה עשה רושם גדול בעולם המסחר ומחיר שטרי המדינות ירד מאד ובכל הארץ יצאו קווי הטעלעגראף להשמיע חרדת כנעני תבל. בליווערפאָאָל עשו משתה – כמנהג בני בריטניא להועץ במסבת מרעים על כוס יין מלא – שם הוציאו את כל רוחם בשם העם ויחליטו פה אחד לפגוע בממשלת בריטניא לנקום נקמת כבודה. יודעי דת בבריטניא אומרים כי אנשי הברית חטאו חטאה גדולה לתפוש את הצירים חוסי בצל בריטניא וישימו כבוד בריטניא לכלמה. ומה"ע יאמינו כי לא תמחול ממשלת בריטניא עלבונה עד אשר תכפר ממשלת אמעריקא פניה לענוש בפומבי את עושי העול ולהוציא לחפשי את הצירים, אחרי אשר ישולם להם כל נזקיהם באין מגרעת ויבקשו סליחתם. וכה דברי המ"ע: הן רבו אניות בריטניא וצבאותיה במי אמעריקא ועשרת אלפים כלי תותח פיהם פתוחות, לבלע ולהשחית שמה ולהכחיד צי-אדיר אמעריקא מן הים, ואז תתיצבנה על המשמר בעיר החוף אשר לארצות הצפון, וכה ישימו קץ למלחמת בני אמעריקא. – לעומתם מכ"ע מנו-יאָרק יחליטו משפט כי צדקה נפש ממשלתם ויביאו לראיה להם דרכי בריטניא בענינים כאלה. ולפיהם יאתה תחלה לרב החובל מסאן-חאסינטאָ ונכון להוסיף על שכרו. – במה"ע „טימס“ נדפס מכתב שטנה (פראָטעסט) בטוב טעם ודעת. והוא יביא אותות ומופתים כי הרעו האמעריקאנים לעשות, כי המה אמרו מראש כי לא יחשבו את הריב הזה אשר ביניהם ובין אחיהם המתפרצים למערכות מלחמה, ובכן אך לשוא תבקש ממשלתם להשמש במשפטי מלחמה. וגם הצירים האלה לא אנשי צבא יבשה או חיל ימים הנמו, ופקידי מדינה לא ימנו במספר שבויי מלחמה. – ובכן נראה כי רק בזה נחלקו הדעות אם דין פקידי ממשלה כדין אנשי צבא. – כה גדל הרעש בשבוע החולף; אך עתה קמה סערה לדממה כי עפ"י ידיעות טעלעגראפיות מלונדון אשר באו לכנעני עירנו, לא תבואנה ממשלות בריטניא ואמעריקא בריב בסבת העול הנעשה לצירי המתפרצים על אנית בריטניא.


"המליץ", שנה שניה, מס' 10, 19 בדצמבר 1861, עמוד 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התנפלות חדשה על פורט ארטור – 28 במרץ 1904

התלגרמות האחרונות.

התנפלות חדשה על פארט-ארטור.

פטרבורג (הר'). תלגרמא מאת סגן האדמיראל מאקארוב על שם כבוד הדר מלכותו, מפארט-ארטור, מיום 14 מאֶרץ 1904:

ברגשי הכנעה הנני מודיע כי ביום 14 לח"ז, בשעה השניה אחרי חצות הלילה עשה האויב נסיון שני לסגור את המבוא אל החוף הפנימי. למטרה זו כונן אל המבוא ארבע אניות-מסחר גדולות, בלוית שש אניות-פחים. אניות האויב נגלו בעוד מועד בעזרת פנסי החשמל, ותהיינה מטרה ליריות מן הבאטריות ומסירות המשמר „באָבר“ ו„אָטוואשזני“.

מיראה מדבר פן תפרוצנה להן אניות האויב דרך בחזקה התנפל הלייטננט קריניצקי מפקד אנית-הפחים „סילני“ העומדת על המשמר – במלחמת תנופה, ובפח קרע את חרטום האניה ההולכת ראשונה בהן; היא פנתה הימינה ואחריה הלכו שתי אניות-הקטור האחרות, ושלשתן נזרקו לימין המבוא. האניה הרביעית נטתה השמאלה ותטבע, גם היא מצד המבוא.

אנית-הפחים „סילני“ באה בקשרי מלחמה עם שש אניות פחים של האויב. נהרגו בה: האינזיניר-המיחאניק הראשי זוועריעוו וששה אנשי צבא; מפקד האניה וששה ספנים נפצעו.

בבקר נראו אניות השריון והמרוץ של האויב. יצאתי עם הצי המופקד על ידי, לפגוש את האויב. – – הנסיון השני של היאפאנים לחסום את מבוא פורט-ארטור, היה לריק כנסיון הראשון, הודות להתנגדות הנמרצה מצד צבאות היבשה והים. מבוא החוף נשאר חפשי לגמרי.

* * *

נמל פורט ארתור ממעוף הציפור. The Tacoma Times, 20 February 1904. מקור: ויקישיתוף

תלגרמות של הצפירה.

(מאת האגנטורא הרוסית והאגנטורא המסחרית).

15 (28) מאֶרץ.

פטרבורג. התלגרמה שנתקבלה מאת הגינירל סמירנוב על שם הוד מלכותו הקיסר ממבצר פורט ארטור יום 14 לחדש מאֶרץ.

הננו מודיע בהכנעה להוד קיסריותו כי באור ל-14 מאֶרץ אחרי שקיעת הירח נסו היפונים לחסום את המוצא של הנמל, אשר למטרה זו שלחו עלינו ארבע אניות-שרפה בלוית פלוגה קטנה של אניות פחים. בערך השעה 2, ו15 דקים בלילה הכירו אניות המשמר והבטריות, כי אניות האויב הולכות וקרובות ותחלנה לירות עליהן באש. לפני אניות האש של האויב הלכו אניות הפחים ובמרחק נכָר מאחוריהן הלכו אניות גדולות ביותר אשר ירו אש על המבצר בעזרן בזה לפעולת אניות האש והפחים. אולם אניות האויב לא באו עד מבוא הנמל, כי אניות הפחים וגדודי הפרשים של היבשה השליכו עליהן באפן נמרץ חצים וכדורי אש. שתים מהן התנגשו באבנים שמתחת הר הזהב ואחת טבעה מאחורי השתים הראשונות אחרי שנעשו בה פרצים על ידי מוקשי אניות הפחים שלנו, והרביעית טבעה ג"כ בהפגשה בחרטום אנית קיטור יפונית אחרת שנטבעה עוד קודם. המוצא נשאר חפשי. על האניות הנטבעות נמצאו כלי נשק ממהרי לירות אשר בהם ירו היפונים אל אניות הפחים שלנו. מכל אניה שנטבעה הורידו סירה להציל את אנשי הצבא.

בערך השעה 4 בבקר הלכו מזה אניות הפחים של האויב והיריה פסקה. מפקד הצי האדמיראל מאקארוב יצא תכף באנית-משא אל מבוא הים, למען התבונן באניות הנטבעות של האויב. בשעה 5 בבוקר נראו מפאת דרומה של פורט-ארטור אניות פחים של האויב אשר הבטריות השליכו עליהן כדורי אש. בערך השעה 6 בבקר נראתה בקצה אפק השמים אֶסקדרת האויב. האסקדרה שלנו יצאה לקראתה. בשעה 1/2 6 התחילו הבטיריות לירות באש. ירית האניות והבטריות פסקה עד מהרה, יען כי האסקדרה היאפונית התחילה סוג אחור אל עבר דרומי-מזרחי בחפצה כפי הנראה להשתמט מן המלחמה. בערך השעה 10 בבקר נסתרה אסקדרת האויב מן העין בקצה האופק.

פטרבורג. (ס' ר'). תלגרמה מאת סגן רב החוב מאקאראוו באה מפורט-ארטור מיום אתמול על שם כבוד הדר מלכותו הקיר"ה לאמר:

בהכנעה גדולה הנני מודיע, כי האויב הלך לו, ועל כן שבתי אנכי עם הצי אל הנמל. אנית הטורפידין „סילני“ אשר עמדה בלילה על הסלעים מפאת התקלקל המכונה ע"י כדורי האויב, הורדה אח"כ בשלום ברוב חריצות אנשי הצבא אשר בה ותובא אל הנמל. המצביא הלייטיננט קריניצקי נפצע פצע קל בידו והוא לא עזב את משמרתו. באניות האויב אשר הטבעו למען סגור את הנמל נמצאו מכונות מפץ, אשר חוטיהן נקרעו ע"י אנשי חיל המתנדבים, אשר איזה מהם: הלייטיננט קידרוב הרביעי, אזאריעוו השלישי והמיטשמאן פילסודסקי, שנשלחו על ידי, באו באנית הקיטור ותיכף כאשר האניה עמדה פסקו את החוטים ויכבו את האש אשר היה יכול להאיר לאויב ולהראותו את מבוא הנמל. בבוקר נמצא בנמל מוקש צוף על פני המים ובו מכונת מפץ, ואולם הצליח בידנו להוציאו ולטהר את הנמל. האניות אשר הטביע האויב נבדקו והן לא ישנות, מכילות 2000 טון, והן מזוינות בכלי תותח של חלל לא רחב, ואני מציבם בבטיריאות להחזיק את אשן, וחלק מן האניות אקח לצרכי הנמל.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 63, 28 במרץ 1904, עמ' 3; מס' 64, 29 במרץ 1904, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המצאת הקאמפאס – 1909

מהמצאת של ימי הביניים.

ב.

יורדי הים באניות בגלל החסרון לדעת הדרך הנכון, שהי' למו למכשול ולמעצור במהלוך הספינות בפעמים רבות, נתעו לא פעם בדרך תוהו, הלכו בדרך עקלתון, בדרך חושך ואפלה מאור הכרה ברורה לאיזה רוח המה פונים ללכת. בקושו', ובכבד רב עלתה בידי אוחזי תורן הספינה, לכון את מבטם, לנהג הספינה בדרך שהיתה  להם ללכת. קשה מאוד הי' אצלם להכיר את הקו הנכון בשבילי הים הגדול. ולצאת ממצוקה שתקפים לעתים תכופות, לקחו מנהיגי ומלחי הספינה, את השמש ביום והכוכבים בלילה – לעזרה. היתה להם היכולת להכיר על ידי קוי השמש, ונוגה הכוכבים, את קו הנכון, והשביל הרצוי. היכולת שרכשו המנהיגים האלה היתה אמנם כהה, מול ההמצאה שנולד לאחר זמן שאביא להלן. הידועה שהורו להם השמש ונוגה הכוכבים היתה אמנם חלושה מאוד, לעומת הידועה הנכונה שנתן למו הזמן הבא, ע"י ההמצאה. בכל אופן יכולים המה להשתמש בם באין להם טוב מזה. כי לדעת הדרך הנכון השביל הישר המוביל אותם את מנהיגי הספינה למחוז חפצם, לא יכלו השמש והכוכבים להשתמש בכל עת ובכל שעה. את תפקידם לא עשו תמיד כי ביום סגריר ואפלה מנודה. בלילה והכוכבים אספו נגהם חדלו אותות השמים, ולא הכירו החוזים מאומה. וגדול היתה מצוקתם של מנהיגי הספינה. אנוסים הי' לתת מעצור במהלך האני' בלב ים.

לא עלה אז על דעת אנושי, שיש יכולת כביר בידי חתיכת ברזל שחור למלא את החסרון הנכבד הלז. כמוס הי' מעיני האנשים שחי' בימים ההם, שהשתמשו באמצעית השמש והכוכבים – את חן הטבע העצור במחט דקה של ברזל שעוקצו מחודד באבן שואב, הנותן ידיעה ברורה בעת שהוא תולה ומתנועע. לאיש הנושאה לדעת – את רוח צפון, דרום, מזרח ומערב, המחט אם אינו מוצא מעצור בתנועתו, אם עוקצו אינו נוקף בעיכוב מה, נותן את ההבחנה ביד המביטים עליה. לאיזה רוח הוא עומדת. על פי עדות „וולטיר“ רואים אנחנו את תפקיד של המצאת ה„קאמפיס“ במאה הארבעה עשר. ממציא את כלי התשמיש החשוב הזה לא נודע על פי עדותו של ראשון – מי הוא. יש מיחסים את המצאת הקאמפאס אל האיש חוקר בחכמת הטבע „פֿלאָריאַ גיאָיאַ“. יש גם הוכחות וראיות כי מיחסים הופעת ההמצאה בזמן קודם והוא בהמאה השתים עשרה. ואחרים אל „גוריאַ“ ממדינת איטלי' התחתונה, החי בתחילת המאה הארבעה עשרה. המחט הזאת שנקבעה על ידי עושי המלאכה מלאכת חידושי הטבע – על מוט קטנה של ברזל, באופן שתרוץ בתנועה מהירה ותקופה, אשר נקובה בשם קאמפאס, גרשה את המעצור של הידיעה והכרה שנולדו ביום סגריר בלב מנהיגי הספינה. האמצעי החשובה של כלי תשמיש הזה נתן בידי אוחזי התורן, את ההכרה הנכונה הנקיה מכל שגיאה ובלבול. על ידי הקאמפאס ידעו לצמצם את מהלך הספינה, וגם להרחיק. הכירו את שבילי הים. ורוחות המים שהי' מכוסה ונעלם לפני עיניהם.

כגורל כל המצאת שנגלו בידי חכמים אנשי שם, הי' גם גורל ההמצאת הקאמאפסס, התפתחותה, והשתכללותה, התרחבה מזמן לזמן. בכל פעם של תקופה חדשה קבלה ההמצאה הנזכרת צורה יותר נאותה ויותר מהודרה. חכמים אחדים שנולדו לאחר זמן הופעתה, חקרו בהתגלות ההמצאה, ועלתה גם בידם לכוננן את הקאמפאס על בסיס יותר משוכלל ויותר מפותח. עד שבזמן מה נעשית לכלי תשמיש חביב וקל, ורכשה לה חשיבות גדול מצד יורדי הים. החכמים שחקרו בהתגשמותה של ההמצאה, מצאו דרכים ואופנים שונים לתת להקאמפאס הצורה האמתית בתור מורה דרך נכון וישר ונתנו גם לו את היכולת, לעשות תפקידו באופן מועיל מאוד בלי שום עצירה ועכוב כלל. על ידי אותו כלי תשמיש עלתה בידי  יורדי הים לדרוך בעוז בלי מורך לב כבראשונה ולהוליך את הספינה בארצות מרחקים, ולגלות מדינות רבות ונכבדות, שבלתי הקאמפאס אי אפשר הי' לנסוע שמה ולבוא לידי התגלות רבות ונכבדות כאלה. וגדול הי' התועלת שהביאה ההמצאה הזאת לבני אנשים של מדינות שבאו במגע ומשא עם המדינות החדשות. הופעת ההמצאה הזאת הסירה צעיף אחד מהפלאות הרבות המכוסות בצעיפים רבים בחוק הטבע, והתחוללה התענינות נכבדה אצל החכמים שנולדו במצאם מקום להתגדר בו, למצוא אופנים ותחבולות שונות, לתת היופי וההוד להמצאה שנוצרה חסרת גוונים מרהיבים את העין.

עמ"י.


"מחזיקי הדת", שנה שלושים ואחת, מס' 22, 12 במרץ 1909, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תחבולות המלחמה – 15 בפברואר 1904

בעולם המדיני.

תחבולות המלחמה.

עתה נתברר הדבר, כי שאיפת היפונים היתה ראשית־כל להחליש כפי האפשר את הצי הרוסי, למען לא יהיה להם לפגע בהובילם את צבאם להורידו היבשה בחופי קורעיא. לדאבון לב כל ידידי הרוסים עלה הדבר הזה בידי היפונים. בזמן התחלת המלחמה היו לרוסיה במזרח הרחוק אניות־מלחמה גדולות, כלומר אניות־שריון (פאנציר־שיפפע) ואניות חוזרות (קרייצער) ממדרגה ראשונה ושניה בס"ה 21, מלבד שלש אניות כאלה „דמיטרי דאנסקאי“, „אסלאבא“ ו„אוורארא“ הנמצאות עוד בדרך לבוא למזרח הרחוק. מאלה עמדו ארבע אניות חוזרות ממדרגה ראשונה („רוסיא“, „גראמאבאי“, „באיאן“ ו„ריוריק“) אצל וולאדיוואסטאק, הנמצא במרחק גדול (דרך הים) מפארט־ארטור. שבע־עשרה האניות הענקיות האחרות מלבד אניות־הפחים וכו' היו נמצאות אצל פארט־ארטור; והנה בזמן ההתנפלות הראשונה השחיתו היפונים שתי אניות־שריון ואניה חוזרת ממדרגה ראשונה (צ'עסארעוויטש, רעטוויזאן ופאלאדיא); אח"כ בעת שנגשו היאפונים להמטיר אש על פארט־ארטור נשחתו במלחמה עם האניות היפוניות עוד שלש אניות חוזרות ואנית שריון אחת (פאלטאווא, אסקאלד, דיאנא ונאוייק).

אתמול באה ידיעה רשמית, כי „אנית הטראנספארט“ הרוסית להנחת מוקשים (טארפעדין) בעת שעסקה אל חופי פארט־ארטור בהנחת טערפעדין במקומות ידועים – נלכדה בעצמה בפח (באשמת השטף הגדול אשר דחף אותה על טארפעד) ותעל בסערה. אניות כאלה להנחת טארפעדין מהטפוס החדש יש לרוסיה בס"ה ארבע, ומהן נמצאו שתים בים השחור ושתים, שהיו בתוך הצי על הים הבאלטי, נשלחו למזרח הרחוק ומאלה השתים נלכדה האחת לדאבון לב כל חובבי הצי הרוסי.

מניחת המוקשים הרוסית "יֶניסֶיי". מקור: ויקישיתוף

עוד מתעצב הקהל הרוסי על העדר כל האניות הנזכרות במערכה להתיצב בפני אניות האויב, אשר החלו לשמור עתה את המבוא והמוצא של לשון־ים הפעשטילי ואומרות למלוך שם בכיפה, והנה נתאשרה היום השמועה בדבר האניה החוזרת ממדרגה ראשונה „וואריאג“ והאניה הקאנאנערית „קארעעץ“ אשר בעצמן העלו את עצמן בסערה, למען לא תפולנה בידי היפונים. עפ"י הידיעה האחרונה כך היה הדבר: ביום ב' העבר אחרי הנתק החבור הדיפלומטי יצאו שתי האניות הנזכרות מפארט־ארטור לשוט על פני לשון־ים הפעשטילי לפאת מזרח סמוך לקורעיא כדי לרגל את המקום ופתאום ראו כי אניות־משא יפוניות נושאות אנשי צבא הולכות ומתקרבות לחוף קורעיא להורידם היבשה בחוף טשעמולפא, אז החלו לירות על האניות הנזכרות, אבל לעזרת האחרונות באו אניות־מלחמה אחרות  והמלחמה התלקחה בכל עוז, ובראות פקידי האניות הרוסיות, כי לא יהיה להן מעמד בפני האויב החזק מהן, אז הורידו את המלחים המימה ואת האניות העלו בעצמם בסערה. גם מעל אנית המשא „סונגרי“ שהיתה בצותא חדא עם האניות הנזכרות ושנלכדה ע"י היאפונים – השליכו המלחים את עצמם המימה. אכן יען כי הדבר היה קרוב להחוף טשעמולפא, אשר שם עמדו אניות אנגליה, צרפת ואיטליה נצולו הטובעים ע"י מלחי האניות האלה וממשלת יפוניה נתנה רשות לבעלי האניות להעביר את הנצולים לחינא – בתנאי שתתחייב רוסיה לבל תקרא להם עוד להשתתף במלחמה.

יש להעיר כי המקרה הנזכר נכבד ליפוניה גם מטעם אחר, יען כי ידידיה תוקעים ומריעים עתה, כי היריה הראשונה  לא מיפוניה יצאה, כי אם מאת האניות הרוסיות „וואַריאַג“ ו„קארעיעץ“ הנזכרות, אשר החלו לירות על חיל יפוניה ביום ב' מבעוד יום בעת אשר ההתנפלות הראשונה מצד יפוניה על אניות רוסיה סמוך לפורט־ארטור היתה באותו יום אחרי חצות הלילה, כלומר כעבור שעות אחדות אחרי השמע היריה הראשונה מן האניות הרוסיות הנזכרות, שהיו גם הקרבנות הראשונים של המלחמה. באופן כזה עוד רוחצת יפוניה בנקיון כפיה.

בנוגע לארבע האניות החוזרות ממדרגה ראשונה אשר להרוסים אצל וולאדיוואסטאק – באה ידיעה, כי הן יצאו משם יחד עם אנית־הסוחר „לענא“, אשר נהפכה עתה לאנית־מלחמה, לפאת דרום כדי להספח אל קבוצת האניות בפארט־ארטור. אכן יען כי אי־אפשר עוד לעבור דרך בריח־הים הקורעאי, המבדיל בין יפוניה לקורעיא, יען כי היאפונים כבר בצרו להם מעמד במקום ההוא, על כן האניות מוולאדיוואסטאק ללכת סחור סחור בדרך ארוכה, הסובבת את כל איי יאפוניה. כפי שהודיעה אנית־סוחר אחת, שבאה לשאנחאי (חינה) המטירו האניות הרוסיות הנזכרות אשר על העיר היאפוני חאקאדאטע בעברן בקרבתה בצד הדרומי של האי יעססא ולפי הודעת עתונים צרפתים עלתה כל העיר הנזכר על המוקד והסוללות של המבצר נשחתו. אכן הודעה רשמית  בענין זה מצד הנציב אלעקסעיעוו לא באה וראש־המטות של היאפונים מכחיש את כל הידיעה ואומר להד"ם. העתון „נאוואע וורעמיא“ נוטה להאמין, כי בעיקרה נכונה היא הידיעה, אף כי גם הוא חושב לגוזמא את הודעת העתונים הצרפתים, כי כל העיר עלתה על המוקד וכי נשחתו הסוללות של המבצר. יען כי הסוללות מתנשאות מאד למעלה מעל שטח הים ואי־אפשר היה להשחיתן ע"י יריות מן האניות. יש אומרים, כי להאניות הנזכרות יש פחמי־אבן למדי לזמן רב והן לא תלכנה להספח אל האניות, אשר נשארו אצל פארט־ארטור, כי אם אומרות לשוט על פני האוקינוס השקט ולהטיל אימה על היאפונים. אחרים משערים כי האניות הנזכרות הולכות לקראת שלש האניות הרוסיות הנמצאות בדרך להמזרח הרחוק כדי לשמרן ולחדור אח"כ יחד אל לשון־ים הפעטשילי.

לעת־עתה אין ליפונים חתחתים בדרכם מסביב לחצי־האי קורעיא והם מעבירים שמה אנשי צבא במספר רב באין מפריע ומורידים אותם על היבשה בכל חופי קורעיא הגדולים והנכבדים בערכם הסטראטעגי. גם בסעאול בירת קורעיא, כבר תקעו להם יתד והמלך של קורעיא, אשר מקודם היה נמצא תחת השפעת רוסיה ואשר עוד לפני שני שבועות בקש מהממלכות להכיר את ארצו לנייטראלית – נתן עתה בגלוי יד ליפוניה. עוד לפני שבוע חש לו מפלט אל בית־המלאכות הצרפתית, ועתה יצא ממחבואו ונכון הוא לעזור להיפונים בשלשים אלף אנשי צבא אשר לו. כמובן יש לחוש שכשאשר יחדרו היפונים לנגד מנדזוריה (ישנם סימנים שהם עושים הכנות לכך) לא יבגדו ברוסיה גם החינאים כמו שבגד מלך קורעיא ו„הנייטראליטעט“ שלהם יהיה כענן בוקר. אמנם יש להזהר מן ה„אזיאטים“!


"הזמן", שנה שניה, מס' 23, 15 בפברואר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המצאת אניה מפוצצת בכח העלעקטרי – 1900

שיחה ע"ד ההמצאות החדשות.

(סוף)

[…]

נכבדה הרבה ממנה היא המצאת החכם טעסלא, המלומד האמריקאני, תלמידו של עדיסאן. הוא עשה לו שם בחקירותיו בגבול הזרמים המתחלפים. […] בעזרת זרמים חזקים כאלה המציא הח' טעסלא חדשות ויגל נפלאות בממשלת האור. על ידם צלחה לו להמציא תחבלה לשלוח את כח העלעקטרי הלאה במרחק רב בלי חוטי ברזל ויוכל אפוא להטות בו אניה על הים או כדור מעופף באויר במרחק רב כמו מחפי אמיריקא עד חפי צרפת, ומה נורא יהיה כח העלעקטרי, בהתהפכו ביד הממציא הנפלא הזה לכלי נשק!

ניקולא טסלה, 1890 לערך. מקור: ויקישיתוף

וההמצאה הזאת לא נפלאת היא ולא רחוקה, כי כבר הודיעו כתבי העתים ע"ד המצאת אניה מפוצצת בכח העלעקטרי ע"י טעסלא. האניה הזאת מזוינה בששת כדורים מפוצצים שכ"א גדלו ארבע עשר רגל והמה יירו דרך קנה חלול, אשר בקצה האניה. על האניה אין כל אנשי צבא ורק מכונות רבות שם, העובדות בכח אויר בלחץ עלעקטרי ורק איש אחד, הנמצא על החוף או באניה אחרת, יטו לכל אשר יחפץ. למען חבר את האניה המפוצצת, השטה במים מתחת, עם האיש הנוהג בה אינם דרושים כל חוטי ברזל, כי טעסלא ישתמש לזה בהארץ והאויר וע"י יוביל את הזרמים העלעקטרים והמגנטים אל כל עבר. נחוץ רק לחבר אל המשוט את המכונה המפוצצת ולהזהר, כי כל אחד מכלי הנשק אשר באניה יהיו מחברים למכונה עלעקטרא־מאגנטית. והמכונה ההיא, הדומה למחט הצפוני (קאמפאס), מונחת בתבה קטנה הנמצאה ביד האדם הנוהג באניה מרחוק . והיה כאשר יניע האיש את מחט העלעקטרי אשר במכונה תחג האניה ותנוע, תעלה שמים ותרד תהומות והכדורים יתפוצצו. לפי דברי טעסלא תוכל האניה לפעול את פעולתה גם במרחק היותר רב. מחיר האניה המפוצצת הנפלאה הזאת עם כל כליה ומכונותיה יעלה לסכום מאַת אלף רו"כ בכסף ארצנו.

מ. מ־קי.


"הצפירה", שנה עשרים ושבע, מס' 201, 14 בספטמבר 1900, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

על דבר המלחמה אצל פורט ארטור – 12 בפברואר 1904

תלגרמות של הצפירה.

(מאת האגנטורא הרוסית והאגינטוריא המסחרית).

29 יאנ' (11 פעב') (אחרי חצות לילה).

[…]

ציפֿו. ע"ד המלחמה אצל פורט-ארטור מודיע רייטער:

הווייצע-אדמירל היפוני נהל את הצי היפוני של ארבע אניות-מגן. הן חנו במעגל מחוץ לנמל והצי הרוסי החל להמטיר עליהן אש מכלי התותח, אחרי כן נתחברו עם הצי הראשי של יפוניה. אז התנפלו כל האניות היפוניות על אניות-המגן הרוסיות. כל הצי היה משתי דיוויזיות, בראשונה נמצאה גם האניה הפליגמנית של המיקאדא, 10 אניות שונות. בהדיוויזיה השניה נהל האדמירל קאמימורא. היא החזיקה 4 אניות-מגן.

זירת המלחמה במזרח הרחוק, 20 בפברואר 1904. מקור: ויקישיתוף

לונדון. ה„דיילי עקספרעס“ מתאר את המקרים אצל פורט-ארטור בתמונה כזאת: לפני הפסק החבור הדיפלומטי ביום השבת התאסף הצי היאפאני אצל חבל החוף השאנטוני בקרבת ויי-הא-ויי. בצי היו שש עשרה אניות מלחמה ואניות-מרוץ. ביום א' לפני הצהרים הביאה האניה הטורפידית היאפאנית את הבשורה אל רב החובל טוגא, כי המלחמה החלה. תכף אחרי זה הלך ביום א' בצהרים כל הצי היאפוני אל מול פורט-ארטור. כאשר הקריב הצי לבוא שמה ערב היום ויהי חשך. על האניות היאפוניות כבו את כל המאורות. האניות הרוסיות עמדו בנמל החיצוני. רב החובל היאפוני נתן תכף פקודה לסירות הטורפדיות להגיח על האניות הרוסיות. הסירות יצאו בכל כח מרוצתן להגיע על האניות הרוסיות, ונעשו הפרצים הנודעים באניות „רעטוויזאן“, „צעסארעוויטש“ ו„פעללאדא“. והסירות הטרפידיות הלכו לארך מסלת האניות הרוסיות ישר אל המקום אשר שם עמדו אניות המגן הנ"ל, ותכף אחרי ההתנגשות נסוגו אחור אל האסכדרה שלהן, אשר בעת ההתנגשות עמדה מחוץ לקו הפנסים הרוסים. אז התיצבו האניות היאפאניות במצב המלחמה. כל הצי היאפוני הקריב לגשת אל פורט־ארטור עד מרחק שלש פרסאות הים ויחל לירות על המבצרים ועל האניות הרוסיות.

פטרבורג (שעה 11, הסוכנות המסחרית). בישיבה יוצאת מן הכלל, שהיתה היום לסינאט, הציע שר המשפטים, בתור קטיגור-עליון, לפני הסינאט את מאניפסט הרוממות בדבר החל מעשי המלחמה כנגד יאפאן. הסינאט החליט להגיש אגרת בהכנעה ולהביע רגשי אמון, ואחרי כן נערכה תפלה בבית-התפלה של הסינאט.

הצי המתנדב דואג לגורל אניות הקטור „יעקטרינוסלב“ ו„וואָראָנעז“. על הראשונה היה לעבור בימי 26–25 דרך לשון-ים קוריאה, והשניה יצאה ביום 19 לח"ז טעונה משא טהיי משאנחיי.

בגלל השמועות כי האניות „דמיטרי דאָנסקאָי“, „אָסליאַביאַ“, „אויראָרא“, „אָראָל“ ו„סאראטוב“ יצאו מסינגאפור לצפון מודיעים ממקור נאמן, כי האניות האלה לא באו עוד אל האוקינוס ההודי.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 26, 12 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון האניה „צאריצה“ – 1914

טלגרמות.

(עפ"י הסוכנות הטלגרפית הפטרבורגית).

[…]

קאזאן. בשעה השניה בלילה שלפני 14 ביוני נפלה דלקה במחלקה הרביעית שבאנית הנוסעים „צאריצה“ של החברה „וואלגה“ בלכתה לניז'ני. הנוסעים קפצו אל המים. אחדים אבדו. האניה נשרפה.

קאזאן. רב הנוסעים באניה „צאריצה“ נתקבלו באחת אניות החברה „סאמוליוט“.

קאזאן. כשראו נוסעי „צאריצה“ את הרעה הקרובה, הוליך רב החובל את האניה אל שפת הנהר, שהחול רב בה. אבל האניה עמד על גל חול במרחק 20 סאז'ין משפת הנהר. הנוסעים קפצו אל המים בעומק שתי אמות ולא היה אפשר להציל עוד. לפי מה שמשערים טבעו עשרה אנשים.

קאזאן, 15 ביוני. הוברר, שמספר האובדים ע"י הדלקה שנפלה באניה „צאריצה“ הוא 11 איש מהעובדים בה ומהנוסעים.

* * *

קראסנויארסק. משנים עשר הטובעים באניה „צאריצה“ נמצאו 7. מספר הנשרפים לא נודע. תחלת הדלקה היתה בחצי הלילה שלפני 14 ביוני. כל הנוסעים היו ישנים באותה שעה, והחרדה גברה מאד. רב החובל נאזארוב יצא אחרונה מהאניה וקפץ אל הנהר. קופת הכסף והכתבים נשרפו. הנהגת חברת האניות נתנה למוצלים שנים שלשה רובלים לאיש להוצאות הדרך. סבת הבערה לא נודעה. נזקי החברה עולים יותר משלשה מיליונים, מלבד מה שהנוסעים הנזוקים עתידים עוד לתבוע מהם. מאסטראחאן עד מקום המעשה התחילה האניה בוערת שלש פעמים.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 136, 29 ביוני 1914, עמ' 3; מס' 137, 30 ביוני 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

העיר ולאדיבוסטוק וצי המתנדבים – 1886

תלגרמות של החברה הצפונית

[…]

וולאדיוואסטאק, 25 יולי. המנהל את המיניסטריום לעניני הים שב ביום 18 ממסעו אל חפי המזרחי. ביום הזה נאספו בבית מועצות העיר כל ראשיה וקציניה ויחלטו לקרא להגענעראל אדיוטאנט איוואן אלעקסעיעוויטש שעסטאקאוו בשם „אזרח-נכבד הראשון של העיר וולאדיוואסטאק“ ולתלות את תמונתו בלשכת בית המועצות. ההחלטה הזאת יצאה לפעלה יען כי אסירת תודה היא העיר וולאדיוואסטאק להגענעראל שעסטאקאוו, כי על פי השתדלותו חברה העיר הזאת עם חפי רוסיה האירופית על ידי „צי המתנדבים“ ולרגלי הדבר הזה עלתה העיר כפורחת ותעל במעלות ההתפתחות ורוח הרוססי שם בה משטרו.

היום נסע המנהל את המיניסטריום לעניני הים על האניה „דזשיגיט“ לשום עינו על מבואות הים. האניה „וולאדימיר מאנאמאך“ נוסעה לפוסיעט ושם ישב בה הגענעראל שעסטאקאו ויסע ליאפאניה.


"היום", שנה ראשונה, מס' 142, 8 באוגוסט 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האסון בים הצפוני (תקרית דוֹגֶר בֶּנְק) – 28 באוקטובר 1904

מכמורתן אנגלי שניזוק מירי אוניות המלחמה הרוסיות, 1904. מקור: ויקישיתוף

האסון בים הצפוני.

המאורע האיום והמעציב במאד, אשר אירע בים הצפוני בקרבת העיר הל (Hull), עוד לא הוברר בכל פרטיו. ובעיקר הדבר אין אנו יודעי עוד, בשעה שאנו כותבים את הדברים האלה, את סבת הטעות שטעו מפקדי האניות של הצי הבלטי לירות על סירות־דוגה של האנגלים. כי דבר זה הלא מובן מאליו, שלא עשו בזדון ולא לירות על דיגים הולכים לתמ וצדים צידם בלב ים נתכונו. עד אשר יבוא ברור־דברים באופן רשמי ובדיוק אין לנו אלא השעות, קרובות או רחוקות.

להבנת המאורע עלינו לברר תחלה את ענין ציד־הדגים בים הבלטי (המזרחי) ובים הגרמני (הצפוני). ביחוד גדול מאד ערך הדיגה בים זה הנקוב בארונה, אשר ברובה אינה דיגת-חוף, כי אם „דיגה בלב ים“, כלומר כי הדיגים מפליגים בסירותיהם בים ומתרחקים הרבה מן החוף למקום שספינות גדולות ואפילו אניות־מלחמה עוברות. ובהיות כי במקום זה הסכנה מצויה, שלא יתקלו ספינות גדולות בסירות־דוגה הקטנות, לכן עבר כבר דין ודברים בין הממשלות המתיחסות לחופי הים הבלטי והים הגרמני. הממשלות הושיבו ועד לפקח על עניני הדיגה בלב ים, אשר ממנה יוצאת פרנסה לכמה רבבות משפחות והוא עסק של מיליונים. כבר אירע, כי אניות מסחר גדולות, וביחוד אנגליות, רמסו בדרך הלוכן סירות דוגה גרמניות או הולנדיות. עתה קבעו חקים מיוחדים כדי לשקוד על תקנות הדיגה הזאת, גם העמידו גבולים וקבעו תחומים, כדי שלא יבואו הדיגים לידי תגרה ומלחמה ביני לבין עצמם. יש סימנים מיוחדים לדיגים להזהיר את האניות הגדולות מדי עברן, כי לא יתקלו ברשתות הדיגים וגם לא יחבלו בסירות דוגה. ולעומת זה חוסים בעלי האניות באחריות כל הפסד אם לא שמו לבם לאותות האזהרה האלה. כל מי שעבר פעם בספינה בים הגרמני פגש בדרכו בסירות דוגה כאלה למכביר.

הדיגים אינם מפליגים בים ביחידות, אלא מתאגדים לאגודה של ארבעים או חמשים משליכי־חכה ופורשים לים. הם מתעכבים בעבודתם איזו ימים, על פי הרוב שבוע שלם, וביום השבת לעת ערב הם שבים לעירם, כדי לנוח ביום הראשון מעבודתם. אם אין עיר החוף רחוקה, הם נשארים בים עד אחרי חצות הלילה ושבים לבתיהם לפנות בקר. הדיגים בים הבלטי הולכים באניות מפרש קטנות, מפני שאין הדיגה בים הבלטי מעשרת את בעליה, ורוב מיני הדג העולים בחכה ובחרמים בים הזה הם בזול. ואולם בים הגרמני יורדים באניות־קיטור, ובכלל כבר התקדמה הדיגה בים הזה במדה מרובה.

הדיגים האנגליים הפליגו בים דרך מאתים פרסאות ימיות, ובכל אופן נמצאו במקום אשר ספינות גדולות עוברות שם, שהרי נפגשו באניות של הצי הרוסי. בודאי היתה כאן טעות גדולה, אשר ממנה יצאה התקלה הזאת. אפשר, כי לא היו הדייגים זריזים להראות אות וסימן לאניות המלחמה, או כי לא ראו את האותות האלה בסבה מן הסבות. איך שיהיה, בודאי אם היו יודעים, כי סוף סוף אין כאן אלא סירות־דוגה, לא היו עורכים מצד הצי הבלטי מלחמה נגדן. אבל כפי הנראה חשבו, כי טמנו להם אויביהם פחים שם ועשו מה שעשו מתוך הסכנה, שלפי טעותם נמצאו בה אז. קרוב לשער, כי אחת האניות נתקלה כבר במשטח חרמים של הדייגים ונסתבכה בחבליהם, וזה גרם לטעות האיומה הזאת.

כי עשה הדבר רושם גדול באנגליה ובכל ארצות הישוב, זה מובן מאליו. אבל בספירות הרשמיות של אנגליה אמנם התעצבו מאד על הדבר הזה והתאבלו על האנשים התמימים שנפלו בלי שום סבה וגם השתתפו בתמיכה לאלמנותיהם ויתומיהם ולהנפצעים – אבל הצער לא קלקל את השורה. וכל מה שעשו בעסק זה עשו בישוב הדעת ובמתינות. שהרי אין ספק, כי גם ברוסיה מצטערים מאד על המקרה הלא־טהור הזה. ובודאי יחקרו וידרשו בדבר. אם ימצא עון את אחד מן הפקידים לא ינקוהו מעונש, וכל מה שיכלו לעשות כדי להמתיק את המרירות יעשה. כבר בא באופן רשמי מפטרבורג להביע לממשלת אנגליה את רגשי הצער אשר תחוש ממשלת רוסיה בדבר הזה. אין כאן ענין מדיני, אלא אסון גדול, אשר קרה בים בשגגה. האסון הזה יכאיב את לב כל איש, כאשר נצטער לשמוע, כי נתקלה אניה בדרך והנוסעים טבעו בים. אלמלא יצאה התקלה מצד אניות מלחמה העוברות למזרח הרחוק, לא עלה על דעת איש לעשות ממנו מאורע מדיני. אבל גם לפי מצב הענינים כעת אין ספק, כי לא יהיה בשביל זה שום סכסוך בין ממשלת רוסיה ובין ממשלת אנגליה. מי שהסב באסון זה ישא עונו, והממשלה ועושי דבריה נקיים. ואם יהיה הצורך למלאות חסרון הנזוקים, בודאי לא תשמט מחובתה זו.

זוהי נקודת־המבט בספירות הרשמיות של אנגליה, אשר לא נגררו אחרי דעת הקהל שהיתה סוערת וסואנה מאד, כאשר באה השמועה המעציבה הזאת לאנגליה.

ש. ברנפלד.


"הצֹפה" (ורשה), שנה שנייה, מס' 536, 28 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Dogger Bank incident