מ. ח–ט.
צי מסחרי בא"י.
בנין הארץ העברית המחודשת דורשת מאתנו, קודם כל, לסדר את ענין ההגירה באופן, שאל הארץ יבאו האלימנטים הנחוצים ביותר וגם למצא את האמצעים המתאימים לגשם כל זה.
למטרה זו צריכה ארץ ישראל לחבור דרכי הימים עם ארצות חוץ לארץ. בכדי שהגירתנו לא"י לא תהיה תלויה בדעת אחרים וגם תהא משוחררת מכל כבלי זרים, נחוץ לנו צי מסחרי, שיקל על הנודד את נדודיו ויכניס אל הארץ את כל הנחוץ בתעשיה ובחקלאות, וביחוד מכונות חקלאיות, שיסדר את חלופי הסחורות עם חו"ל.
רק אז, כשתהיינה לנו אניות משלנו, נוכל להטביע את חותמנו על כל ההגירה ולספק את כל צרכי א"י ומשקה, מפני שהצי המסחרי הנהו בכל מקום המפתח להתפתחות המהירה והטובה של כל העמים ושל מסחרם ותעשיתם.
עד כמה חשובה היא בשביל כל אומה ספנות לאומית, אפשר להוכח בנקל ע"י המלחמה הכבדה והקשה, שנלחם כל עם בעד יציאה חפשית אל הים. בלעדה נשאר סוגר ומסוגר ותלוי בדעתם של עמים אחרים. ומובנת הוא מפני זה שאיפתה של פולין לרכוש לה נקודת מוצא על שפת ים הבלטי. גם על האי הבלקני לחמו העמים הקטנים מלחמות קשות בגלל המוצא הזה. ידוע למדי, עד כמה הפריעו הממלכות האדירות בעד שאיפותיהם אלו, ביראם להפחית או לאבד לגמרי את השפעתם עליהם וגם שוק של קונים. לעומת זה חוננה א"י בשפת-ים לארכה, שתתן די התעסקות למלחים ולפועלים, וצריך להבין איך להוציא ממנה את התועלת האפשרית. ברבות הימים אפשר יהיה לתקן שם בתים למבנה אניות; ע"י קשר מאורגן בין א"י ויתר ארצות חו"ל יתפתח מעמד רב של סוחרים, שימציא גם די עבודה לרבבות יהודים, וחטא היינו חוטאים, אלמלא היינו מתחילים תיכף בעבודה הגדולה והחשובה הזו. כמה דברו כבר ע"ד המצב הגיאוגרפי הנוח של א"י מפאת מציאותה בנקודת התאחדות שלשת חלקי התבל: אירופה, אסיה ואפריקה וע"י היותה תחנת-מעבר לכל הסחורות ההולכות ושבות. אחוד חלקי התבל האלה יבא אך ורק ע"י צי מסחרי גדול, שיאפשר לנו לנצל את המצב הנוח הזה. רק אז נוכל להעביר דרך א"י אל כל ארצות אסיה המרכזית, את כל סחורות-החליפין מאסיה לאפריקה ומאפריקה לאסיה. ואז גם תשתוינה הכנסות המסחר והטרנספורט עם הכנסות החקלאות.
צריך לשים לב גם לזה, שא"י צריכה, יותר מכל הארצות, למעלנא ומפקנא, מפני שאדמתה אינה יכולה לפרנס את תושבי הארץ והיא צריכה להכנסת היבול מארצות אחרות. תחת זה יוצאו משם הפירות המרובים בארץ למקומות המרגישים בהם מחסור. זהו מה שמתאמצים, כי הארץ תתן יותר ויותר תבואה, בכדי לבי להצטרך לעזרה מן החוץ, יעלה בידינו רק במדה ידועה, מפני שאדמת א"י מוכשרת ביותר למטעים מאשר לזרעים. אבל איך שלא יהיה, ארץ ישראל תהיה בעתיד ארץ בעלת חלופים רבים והגונים, ולכן מוטל עלינו להתאמץ בכל עוז, שהוצאות ההעברה המרובות, העולות למיליונים, תשארנה בידינו אנו ולא בידי אחרים, מה שיוכל להיות רק אם נגש תיכף ומיד לבנין האניות הנחוצות לנו.
חשוב הוא ביותר, שהצי המסחרי יהיה קנין הצבור ולא של הפרט. בהרבה מדינות כבר דורשים ההמונים הרחבים בהלאמה זו, ואם לא יתגשם דבר זה בעגלא ובזמן קרוב, הנה יתפוס ענין זה את המקום הראשון בחיים הממלכתיים, ולא יארכו הימים והענף החשוב הזה של המשק העממי ילקח מידי בעלי הרכוש, למרות מלחמתם והתנגדותם המרה, ויעבור לידי הממלכה. אבל אנחנו צריכים להמנע ממלחמה שכזו, בתתנו לקרן הלאומית את הסכומים הנחוצים לזה, ואז יהנו מהכנסות הצי לא רק יחידים ועשירים, כי אם כל העם כולו. בל נא נגיד, שקשה יהיה לקרן הלאומית לפתח את הצי הלאומי מבלי עזרת הרכוש הפרטי. אם רק נמציא את ההון הדרוש בשביל בנין האניה הראשונה, ימצאו אחרי כך דרכים שונים, איך להמציא את הממון הדרוש בשביל האניות האחרות. הצי המסחרי צריך להיות קנין הקרן הלאומית, גם חשוב זה, שההגירה העתידה לא"י תסתדר באופן הרצוי רק על ידי הקק"ל, שתתענין ביותר במהגר הפרטי, בהקלת הנסיעה וטלטולי הדרך ובהזלת הוצאות הנסיעה וכו'. כבר מנוסים אחינו בני ישראל מן ההגירה לאמריקה בעבר, איך שהתיחסו חברות הספנות למהגר העני, גזלו ממנו את כל כספו, שחסך שנים שלמות לקנית כרטיס-נסיעה, ויציגוהו ככלי ריק, ולכן מוטלת עלינו החובה לקחת את כל הדבר בידינו אנו, וכשיסע הנודד היהודי לארץ ישראל באנית ישראל, שעליה יתנוסס הדגל הלבן-כחול, יחודש בו רוח נכון ויהיה לאיש מצליח במעשהו בישוב העברי.
כמה טוֹנוֹת צריכות האניות הראשונות לכלול בתוכן?
לפי רבוי וגודל האניות מתחלקות המדינות לשלש: 1) ארצות, שיש להן אניות די צרכן, 2) ארצות, שאין הצי מספיק להן ומשתמשות באניותיהן של מדינות אחרות, 3) מדינות כמו אמיריקה ואנגליה, שלא רק שיש להן די ספוקן, אלא גם יש להן בכדי שרות את האחרות. בשבילינו די יהיה, אם במשך עשיריות השנים הראשונות נוכל לבנות לנו צי שיספיק לצרכינו.
בכדי להעריך את גדל מדת האניות הנחוצות לנו, צריכים אנו קודם כל לדעת את כמות האניות אצל עמים אחרים. לפני ימי המלחמה היתה לאנגליה טונה אחת לכל עשרים תושבים, באוסטריה טונה לכל שבעים תושבים, ברוסיה טונה אחת לכל מאתים תושבים. במדה קטנה כזו היתה יכולה רוסיה להסתפק רק הודות למדינות האחרות, שהיו עשירות באניות, שאפשר היה להשתמש בהן. בכל המדינות השונות ישנן שלש טונות של אניה לכל מאה נפש. ובכן עומדת לפנינו תעודה להמציא בשבילינו צי במדת שלש טונות לכל מאה איש, היושבים בא"י. מדה כזו לא תהי גדולה יותר מכפי כחותינו, מפני שאם גם נניח, כי הגירת היהודים לא תעלה למדרגה היותר גבוהה, כלומר עד מאה וחמשים אלף נפש, ולאחרי עבור חמשים שנה תחשב בא"י מחצית העם בכללו, הנה אז צריכים אנו לבנות מדי שנה בשנה משלשת עד ארבעת אלפים טונות. דבר זה יוקל ע"י החברות, שעסקו גם לפני פרוץ המלחמה בשאלות ההגרה היהודית, כמו יק"א ועוד, היכולות להמציא סכומים גדולים למטרה זו.
המדה הנתנת של ארבעת אלפים טונות לא תספיק בעדנו, מפני שבא"י יושבים כבר 750 אלף איש מבלי טונה אחת של אניות. ובכן תחסרנה לנו באופן כזה כעשרים וחמשה אלפים טונות, מה שאי אפשר ליצור בבת אחת. רק אחרי שיסתדרו החיים העברים בא"י, אפשר יהיה להזדרז גם במעשה בנין האניות ולמלא לאט לאט את החסר מכבר.
בנין הצי המסחרי העברי צריך להתחיל באנגליה או באמיריקה, מפני שמדינות אלו עלו, הודות לציייהם, למדרגות כלכליות גבוהות, ולכן אפשר שם להעריך ביותר את חשיבות הענין, המדובר בזה, ולשים יותר לב להתפתחותו ולהתקדמותו. היהודי מאמיריקה או מאנגליה, היודע בפועל את פעולות הצי בשגשוג הכלכלי של המדינה, יתאמץ בכל כחותיו, לקול הקריאה הראשונה, לאסוף את הסכומים הנחוצים ולגשת אל העבודה. לא כן הדבר בפולין, במדינה שאין לה עדיין שום מגע ומשא בדרכי ימים ובמהלך אניות, פה קשה לו ליהודי הפשוט להבין את ערכו של הדבר בשביל חיינו הכלכליים לעתיד בא"י. אבל מחויבים אנו להעיר את לב היהודי בפולין על עבודה זו. דוקא הוא הנהו אותו היהודי, ששאלת הצי המסחרי הנה שאלת החיים בשבילו. ההגרה לא"י מפולין תהיה ההגרה היותר כבירה, מאשר מארצות אחרות. מעמד הסוחרים היהודים הולך הלוך והרוס מפאת רבוי האגודות המשותפות, הנולדות בכל יום, ושהממשלה הפולנית תקים בכל מקום ותתמוך בהן. לפי המצב הנוצר עכשיו, תוכל פולין להשאר מרכז לתעשיה רק בשביל צרכי המדינה, מפני שמפולין, המחוסרת חומרים בלתי מעובדים והזקוקה למדינות חוץ לארץ, אי אפשרי שום מפקנא. אוקראינה למשל תוכל לקנות בעצמה את כל החומרים והמכונות, כמו שעושה פולין, ותעבד אצלה. מצב שכזה יהרס את מקורות הפרנסה של רוב היהודים במדינה, ומן ההכרח שתתחיל הגרה בהמונים. ולכן מוטלת החובה על כל אחד מאתנו לעשות את ההכנות להגרה בעוד מועד, להקל אותה עד כמה שאפשר, – לגשת אל בנין הצי המסחרי העברי.
ואם אנחנו לא נזדרז אז נהיה נפסדים, מפני שבעלי רכוש זרים יבואו אל הארץ וירכזו בתוך ידיהם את הענף הכלכלי החשוב הזה ואסון לאומי יהיה בעדנו, כשהצי המסחרי, שיוכל לתת עבודה לרבבות יהודים, יפול בידי זרים.
בואו ונעשה חשבון בכמה תעלה לנו האניה הראשונה בת שלשת-ארבעת אלפים טונות. לפני המלחמה עלתה טונה אחת של אניות למאה וחמשים מרק, עכשו, אחרי שאניות רבות הוטבעו במצולות ים עלה מחיר הטונה אלף ומאתים – אלף וחמש עשר מרק. אבל גם מחיר זה לא ישאר מחיר קבוע ובודאי ירד, ולכן נניח, שמחיר הטונה יעלה לאלף מרק, והאניה הראשונה תעלה באופן כזה לארבעת מיליונים מרק, סכום הצריך להקבץ ע"י כל יהודי העולם.
הציונים בפולין, שלהם נוגע ענין הצי במדה הכי מרובה, צריכים להיות הראשונים להתחיל בקבוץ ממון לקרן הצי המסחרי. לפי מספר היחוסי עליהם לקבץ חצי מיליון מרק.
איך לארגן את קבוץ הסכום הזה לטובת הקרן?
כל מנדב צריך לחתום תחת דקלרציה, שבה מתחיב להכניס לקופת הקרן סכום ידוע, ומשלם תיכף הרבע הראשון, ומדי שלשה חדשים מסלק רבע, רבע, עד שאחרי עבור שנה שלמה יהיה כבר הסכום נסלק במלואו. באופן כזה יוכל אף העני שבעניים לסלק מה שנדב.
הועד המרכזי של הקרן הקימת צריך מקודם לעבד רשימת הערים והעירות ולהטיל על כל אחת מהן, לפי מספר השוקלים במקום, סכום ידוע, שמחויבות הן להכניס. אפשר לקבוע נורמה של עשרה מרק לכל שוקל, אין זה אומר, שכל שוקל מחויב לנדב עשרה מרק, אלא שהעיר אחראית, בעד הסכום הדרוש המלא.
כבר הגיעה השעה הנכונה לגשת אל העבודה הגדולה הזו. עומדים אנחנו לפני פתיחת שערי הארץ, יושבים רבבות וחושבים ומצפים, מתי יבא היום המקווה שיוכלו לצאת לדרך, והאניה העברית עם דגלה הלבן-כחול היא הכרח לא רק כלכלי, כי אם גם הסתורי.
בל נרפה במלאכתנו, כי אם לא עכשו, אימתי?
"ארץ ישראל" (ורשה), שנה ראשונה, מס' 3, 1 ביוני 1919, עמ' 15-16. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 