לונדון 10 (22) יוני. שני השרידים אשר שרדו מכל הנוסעים באניה „דרימונד קאַסטל“, הפקיד טשאהרל אוד והמלח אואיליאס דזעהמס גודבולט תארו את המהפכה באפן הזה: האניה עזבה את העיר קאפשטאדט (באפריקא הצפונית, בירת קאַפלאַנד שהיא אחוזה אנגלית, ובשפת אנגליא נקרא שם העיר קאפטאַאוּן) ביום 29 מאי, ויסעו באניה הזאת מאה איש מפקידי האניה והמשרתים והמלחים, וכמאתים איש עוברי ארח, וביניהם נשים וילדים הרבה. הנסיעה היתה טובה מאד. ביום השלישי לשבוע העבר, הוא יום 16 לחדש זה (למנין הנוצרים בארצות המערב) הוחג היום האחרון של המסע, כי עוד ביום ההוא קוו הנוסעים לשוב לאנגליא. בשעה העשתי עשרה בערב עוד היו רבים מהנוסעים על מכסה האניה וישתו ויעלו קטרת וישוחחו. אז היתה פתאם מדחפה נוראה ושאון אדיר כשאון ירית כלי תותח, והאניה עמדה מנסוע. האניה נתקעה בראש סלע בקרבת האי מאָלען המסוכן מאד למעבר אניות. אי הסלעים הזה נקרא בשם קעסאן, והוראתו בשפה הברעטאָנית: אי הפחדים. במהרה החלה האניה לטבוע. אז היה ערפל פרוש על פני הים. הנוסעים השמיעו קול ילל נורא ואנקת מות. עוד רגע אחד – שני רגעים – חמשה רגעים, והקץ בא.
רב החובל פיערס עמד על גשר המפקד (קאָממאנדאָבריקקע) בעת אשר החלה האניה לטבוע, ומהירות הטביעה גדלה מרגע אל רגע. רב החובל קרא אל הנוסעים: אל תחרדו ידידי, היו שקטים! גם צוה להתיר את כבלי האניה, אך כבר לא היתה אז יכלת ביד אנשי האניה להחלץ ממות. הבהלה והבעתה בין הנוסעים היו איומות מאד. כאשר ראה רב החובל, כי אין מנוס, אז צוה להביא את הנוסעים באניות שיט קלות הקשורות אל האניה, ויתנפלו המלחים על החחים אשר בהם קשורות הסירות הקטנות, אך לא יכלו לנתק את האניות הקטנות, כי האניה טבעה – כפי דברי אוד – כעופרת.
אז היה האיש אוד באחת הסירות הקטנות, אך מהר ירדה הסירה אל תחת האניה, והוא נפל המימה, אך במהרה שט למעלה ויאחז באחד הקרשים, ובו אחז גם המלח גודבולט, ויהיו אחוזים בקרש הזה כל הלילה. בשעה השניה כעלות השחר הגיע אל אזניהם קול צעקה גדולה ומרה: הצילו! חושו לעזרה! האיש אשר צעק את הצעקה הזאת היה איש אנגלי, אחד מחללי האניה הנשברה, והוא נלחם עם הגלים מספר שעות, ותהי זאת צעקתו האחרונה בטרם בלעתהו תהום. בשעה השביעית בבקר עברו שם דייגים באניתם ויראו את שני האנשים האחוזים בקרש ויצילום. כשמנה שעות אחזו בקרש, ועוד גם עתה תרעדנה כל עצמותיהם ובשרם עליהם יכאב.
אצל האיים קעסאן ומאָלען נמצאו גויות רבות, ופניהן נהפכו למשחית בהתפוצצן אל הסלע. השומר העומד על משמרתו על מגדל המאור בקעסאן ראה את המהפכה כחזון-ליל וכמראה דמיון, אך לריק יגע לשים אותותיו אותות על מגדל המאור, כי הערפל חתם בעדו. האסון בא לרגלי שגיאה. מפני הערפל לא ראו אנשי האניה את המאורות אשר על גדות הים. רב החובל דמה, כי האניה כבר תשוט בתעלת לאַ-מאנש אחרי עברה לפני אי קעסאן ולפני הסלעים המסוכנים הנקראים בשם „סלעים ירוקים“, ואך בבקר ראו כי כארבעים מעטער ביניהם ובין המקום הנורא הזה.
הגויות שנמצאו בים הובאו אל האי מאָלען לעיני הפקידים והכהנים שם, ואנשי הים קבעו אל כל גויה לוח קטן ועליו כתוב מספר הגויה הנמצאת. גם הבגדים והחפצים היקרים נמסרו למשמרת. בבית הפקודות הושמו חמש ועשרים גויות בתכריכים, וביניהן גויות שלשה ילדים ותשע נשים. גם בקעססאן נטמנו ארבע עשרה גויות. מלבד שני פקידי האניה שניצלו, ניצל עוד אחד מהנוסעים, ושמו מארקארדט, והוא הובא לברעסט עיר-החוף הצרפתית.
קעססאן 10 (22) יוני. עד היום נמצאו ארבעים גויות מחללי שבר האניה „דרומונד קאסטל“. (האי קעססאן הסמוך לעיר-החוף הצרפתית ברעסט הוא אחד המקומות המסוכנים מאד ליורדי ים באניות. האי מלא סלעים, ומסביב לו זרם חזק מאד בים, וגם סערות עזות מנשבות שם. – האניה „דרימונד קאסטל“ נבנתה בש' 1881 ורב החובל בה היה הקאפיטאן פיערס, אשר נסע עתה בפעם הראשונה בתור רב החובל).
לונדון 10 (22) יוני. בין האנשים אשר טבעו בשבר האניה „דרימונד-קאסטל“ נמצאים גם יהודים שנסעו מאפריקא הדרומית לאנגליה. אחד מהראשונים אשר גויותיהם נמצאו, נקרא בשם יעקב כהן. גם נמצאו בין האמללים ההם שעזבו באניה ההיא את קאפשטאדט היהודים האנגלים: ל.ט. פיליפס, סאמיועל, העלמה אבראהמס, ה' דע לאנגע ואשתו, מרת מאָריסס, מרת בארנעטט והעלמה בארנעטט, ה' גולדמאן, מרת הארריס, ה' גאלדמאן, ה' יאקאבי, ה' כהן, ה' מאָריס, ה' וואַן מינדען ואשתו.
"הצפירה", שנה עשרים ושלוש, מס' 129, 23 ביוני 1896, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בלב רבים יבוא הרעיון לעזוב את אביהם ואמם וארץ מולדתם וללכת אל ארץ אשר לא ידעו מתמול שלשום, אל ארץ אמעריקא; מה טובו אוהליך אמעריקאני, יחשבו, ומשכנותיך יושב מעבר לים. בשמחה תחרה את פני אשתך ובניך בשובך מצידך, חפשי מכל עול וממשא מלך ושרים תאכל מפרי הדר הטבע ותשבע מטובה! – הרעיון הזה גזל בנים רבים מזרועות אמותם, ורק מעטים מהם הגיעו אל מטרתם וינחלו את האושר המדומה. – כחץ יעוף יומם בא הרעיון הזה גם בלב ריינהארד, האיש אשר ממנו נספר, לעזוב את ארץ מולדתו, ארץ אשכנז המבורכה, ולבקש את אשרו מעבר לים. אך עתה, כאשר שב כבר מדרכו אל ארצו ואל מולדתו, לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, כי התלאות אשר עברו על ראשו בנסיעה הזאת הראו לו לדעת למדי, כי טוב פת חרבה ושלוה בה בארץ מולדתו מבית מלא כל הון אוצרות בארצות רחוקות, בעוד אשר חייו תלוים מנגד בכל עת ובכל שעה, ולא יאמין בהם.
ריינהארד, אשר לא חפץ להשאר עוד יותר בארץ אמעריקא ולבו השיאו לשוב אל ארצו ואל מולדתו, מכר את אחוזתו אשר באמעריקא הצפונית, וירד הוא ואשתו ובניו באנית קטור אחת ההולכת דרך לשון הים לארענץ נעוויארקה. מתחלה לא אנתה אליהם כל רע ויסעו בשלות השקט ורק החום הנורא הכביד את אכפו על הנוסעים באניה עד מאד; אך פתאום עלתה האניה על צור מכשול אחד, אשר מתחת למים, ולא יכלה למוש ממקומה.
לשוא כלה רב החובל את כחו להציל את האניה, כנראה לא היה עוד מנוס ומפלט מפני הרעה; רב החובל צוה כי לא יהין איש מהנוסעים לעלות על מכסה האניה, כי אם ישארו בירכתיה, ובאשר לא שמעו לקולו סגר הדלת בעדם. הנוסעים נועדו אצל הדלת וישברוה לרסיסים ויעלו על מכסה האניה למרות רצון רב החובל. הוא האיץ בם כי ישמעו לכל אשר יצוום בשובה נחת ויושעון. המלחים יחד עם הנוסעים החלו לעבוד עבודה לפי מצות רב החובל ויוציאו את המים מן האניה על ידי מעלי המים (פומפען). האויר היה צח ואור בהיר בשחקים ובכל זאת לא נראה אניה אחרת גם במרחק רב מאד.
מה נורא היתה המהומה אשר על האניה! מכונת הקיטור השמיעה קול רעש גדול אדיר ואיום, הפעמון צלצל בקול עז וכלי התותח השמיעו את קולם כקול הרעם בגלגל, אולי תשמע אניה אחת את צעקתם ותחיש לעזרה למו. תאניה ואניה רבתה על האניה הסוערה הזאת, בכי ויליל בכל ירכתיה, שם אם מבכה על בניה כי צפוים הם אלי מות ואבדון. הילדים צועקים מרה מבלי דעת מה זה ועל מה זה, וביניהם נשמע קול המלחים, אשר שתו מיין המשומר בהאניה, ואשר היה עתה לשלל למו. רק מעטים מהם שמעו עוד לקול נגיד ומצות רב החובל והוא בראותו כי אבד מנוס מהם החיש מפלט למו להעזרה האחרונה.
ארבע האניות הקטנות הורדו מן האניה אל המים. מלחים ונוסעים ירדו אל האניות הקטנות האלה, ורב החובל הודיע גלוי לכל הנוסעים כי רק הוא ישאר על אנית הקטור הנשברה ויבקש מהנוסעים כי לא ישאו עליו חטאת על הרעה אשר הדביקם והוא איננו אשם בזה.
עתה עזבו כלם את האניה הגדולה וישבו באניות הקטנות אשר על ידיהן יושעו מצרתם. רינהארד ואשתו ובניו היו ג"כ ביניהם ולא יכול להציל מן האניה רק דברים אחדים קטני הערך.
עוד לא הרחיקו האניות הקטנות מן אנית הקיטור, והנה עמוד עשן עולה מארובת האניה הזאת. הגלגלים והאופנים הגדולים נפוצו לרסיסים ועמודי הברזל נשברו, ובכל זאת עמדה האניה על מקומה כחומה בצורה. פתאום התנשאה מכסה האניה ובאויר נראו איברי אדם כפיסי עצים וארובת האניה. עוד מעט והאניה עמדה בלהב אש.
ביגיעה רבה נמלטו שתים מן האניות הקטנות ושתי האניות האחרות מצאו מנוחה למו בין משברי ים. ריינהארד והנלוים אליו היו בין אלה אשר נמלטו ממר המות, וגם המה עלו בתהו ויאבדו לוא לא החישה אחת האניות העוברות לעזרה למו ותאספם בחיקה.
האניה הזאת הביאה אותם לנעוויארק, אשר שמה חלצו את עצמותיהם מעמלם ותלאותיהם, מעט הכסף אשר היה בצלחת ריינהארד יתר הפלטה מן האניה הנשרפה, לא הספיק בידו לעבור עם אשתו ובניו אף ארחות ימים ולבוא אל אורופא. במפח נפש הלך ריינהארד בערב בנמל שמה אחת הנה ואחת הנה וישים עצות בנפשו לבוא בדברים עם רב חובל אחד אשר יובילהו במחיר לא רב ארצה אשכנז. בהלכו כה תפוש ברוב שרעפיו לקחה אזנו שמץ מדברי שני מלחים אשר נדברו יחד, ויטה את אזנו חרש לשמוע מה בפיהם. אחד המלחים האלה מלא פיו חרפות ונאצות על ראש אניתו, אשר ברגז ינהיגם. ויועצו שני המלחים על צפונותיהם להטיל את רב החובל שלהם אל הים והמה עם יתר המלחים יחדיו ינהיגו את האניה על הים לשלול שלל ולבוז בז, למלא כסף אמתחותיהם והאניה בעבדים לעולם. לאשרו שמע מפי המלחים גם את שם רב החובל ויודע לו כי הנהו אשכנזי והנה הוא נוסע לברעהאמען.
בדממה הלך ריינהארד מהם למען לא ידעו, כי מזמותיהם נגלו לו, ויבקש לו את בית רב החובל הלזה ויבא אליו ויספר לו את כל אשר שמע. רב החובל נתן לו תודה רבה ויביא שנים ממלחיו אשר ידע אל נכון כי האשמה בראשם לפני בית המשפט והמה התודו על חטאתם ונשלחו ביד פשעם אל ארץ גזרה. אחרי ארבעה עשר יום עזב ריינהארד ובניו באניות התורן הזאת את העיר נעוו-יארק.
(הסוף יבא).
* * *
שני ימים הראשונים נסעו לדרכם בהשקט אך ביום השלישי התנשאו עבים על פני השמים וצפרים עפות עפו חמרים חמרים לפני האניה. האותות האלה העידו והגידו כי קרוב סער לבוא, אשר לא אחר פעמיו. עבים שחורים כסו בעבי גבי מגיניהם את פני רקיע השמים ובעד אור השמש חתמו למו, הרעם השמיע את קולו בגלגל והחזיז האיר מרגע לרגע את חשכת העלטה אשר על פני המים. רגע הים ויהמו גליו והאניה היתה למשחק למו ותנוע הנה והנה כנוד הקנה במים אדירים. ורק ביגיעה רבה הלכה הלאה לדרכה. המלחים והנוסעים התאמצו בכל כחם להוציא את המים מן האניה אשר השליכו הגלים אל תוכה. על כל הנוסעים אשר באניה נפל פחד הסער, כל פנים קבצו פארור וכל לב תמס יהלך, וכבר אמרו בלענו, אך אחרי לא כביר הראו לדעת כי אך שוא פחדו פחד, כי קם הסער לדממה הרעם נאלם דומיה והשמים הטהרו. רוח חדש בא בקרב אנשי האניה, ובלב עלז ושמח עשו המלחים המלאכה במים רבים, ויתנחמו מעצבם ומרגזם. הרוח נשב כחפצם וכחץ יעוף יומם עפה האניה על פני הים הגדול ורחב ידים. האניה באה מהר אל אי גדול ותשאר שמה זמן לא כביר. האי הזה הוא אי הקופים אשר זולתי אהלי פראים אחדים לא נמצא איש שמה וכל האי מלא קופים ממפלגת חולדת המים (מעערקאטצען). מראה הקופים האלה הוא אמוץ-כהה פניהם שחור כשולי קדירה וזקן לבן גדול לכל אחד מהם. להקוף הזה היה זנב אמיץ וחזק, אשר ישתמש בו כמו בידיו, כי יקיפנו סביב ענף עץ וישאר כלו תלוי באויר. אחדים מהקופים האלה לקחו על אניתם, גם אגוזי הקאקוס מזון הקופים ומחיתם. רוח קדים עזה נשבה והאניה מהרה את דרכה; השמים היו טהורים ואיש אחד מהנוסעים לא שער בנפשו את האסון אשר יבא מקרוב עלימו.
בין המעלות השלשים והעשרים ושתים לפאת צפונה, אשר שמה ישתפך הים האטלאנטי בין אייראפא אפריקא ואמעריקא, שם ימצא מקום אחד הנקרא „דומית הים“ או „דומית מות“; כי כל דבר אשר רוח חיים בו הבא אל המקום הזה יהיה מהר לברות למלתעות המות האכזר וידום לנצח. כמו קטב צהרים יסבבו המלחים במרחק רב מאד את המקום הזה. אך המלחים אשר אינם יודעים מזה ולא ישמרו את עצמם ממנו, אותם יוביל רוח צח שפיים הבא מירכתי קדם אל המקום הזה. פתאום תשאר האניה על מקומה כמו נשרשה עליו, לשוא יטבל רב החובל את אצבעו במים לראות אם יפוח רוח. יושבי האניה לא ידמו עוד בנפשם מן הרעה אשר מצאתם, כי אמנם מאכל ומשתה רב לקחו עמהם על האניה, אשר גם אם שבועות רבים תעמד על מקומה ימצא להם. אך מה מאד שגו ברואה! – כבר שבועות עברו וירחים חלפו ועוד תעמוד האניה על מקומה כחומה מקשה. במים המאררים האלה, אשר יעלו אדים רעים ומשחתים, לא ימצא גם דגים, זולתי הדג הקטן פיללאט יבוא כמרגל חרש לפני דג-האי, המשחר לטרף שמה, ואשר הוא להנוסעים לאות רע ומאד נורא. בפחד יראו המלחים את הדג הגדול הזה הולך וקרב אליהם וישאר במרחק לא רב מהם והפיללאט יסבב את אניתם; במורא ואימה יביטו איך יתרבו דגי האי אצל האניה ויפחדו פן יהיו טרף למלתעותיהם; אך גם היצורים האחרים האלה אשר נשמת חיים באפם יעזבו את האניה, כי גם אלה אבירי הים אינם יכולים לחיות במים הרעים האלה אשר נהפכו למי רוש ולענה. אז תשתרר התוגה על האניה גם השתרר וגם אלה אשר לב אמיץ להם בגבורים, יכנעו תחתה ולבם ירך כלב אשה מצרה. רב החובל מהאניה, אשר נסע ריינהארד עליה לא ידע גם הוא ממקום המות הזה ועצמו נכחד ממנו, וע"כ באה גם אניתו למקום הזה וככל דברי האלה אשר אמרנו בה כתמם על אניתו. מה פרצה בין אנשי האניה מחלת הקדחת הירוקה (דאס געלבע פיעבער אדער פוילפיעבער) ותצעיד מהם 20-15 למלך בלהות יום יום. על ראש עמוד התורן תלה רב החובל דגל שחור לאות כי אבדה כל תקוה. המים אשר בחביות נשחתו ותולעים כעובי בהן איש שרצו במו. הבשר נרקב והלחם מלא נקודים ורמשים קטנים נקבו בו נקבים נקבים וישימו את קנם במו. היין והחומץ המעט אשר היה שמר הרופא מכל משמר בעד החולים. אחרי זמן לא כביר נשארו רק אחדים מהמלחים עוד בחיים חייתם, אשר השליכו את פגרי המתים אל תוך הים. הגויות האלה לא הגיעו אל תהום רבה, והדג האי המחכה עתה לטרף יקבלם אל תוכו בסבר פנים יפות.
אך המות האכזר לא מלא עוד כרסו ולא אמר הון; עוד יותר יתור על האניה לטרוף טרף. החצי מהנשארים גם הם חלפו הלכו ואינם מתגרת יד מר המות, ואך אחדים המה אשר נשארו עוד על האניה כל עוד רוחם בם ובתוכם גם ריינהארד, אשר כחו רב מאד ולו יתר עז וגבורה מכל בני גילו. כהן האניה, הרופא ורב החובל כבר מתו. „מי יהיה האומלל מכל הנשארים אשר ימות באחרונה ויחוש את מר המות יותר מכלם?“ אלו לאלו שואלים וכל אחד יקנא באחיו שכבר מתו.
עשרה מלחים וריינהארד נשארו עוד מהמאות אסורי תקוה ושמחי לב אשר ירדו עמהם אל האניה. המלחים השתכרו ביינות הנשארים ובמשתה האראק, אז פרצו אל האפאטהעקע אשר על האניה וישתו מן האפיום אשר מצאו שמה, עד כי נפלו נדהמים לארץ, נפלו ולא יספו קום.
אז תמו כל האנשים אשר על האניה לגוע, מבלעדי ריינהארד אשר שכב עיף ויגע בירכתיה, כמו לא היה רוח חיים באפו.
פתאום התחולל סער גדול על הים, אשר תקפו וגבורתו הגיע גם למקום השקט ושלאנן הזה וגם שמה שם ים כמרקחה וישא את האניה הזאת בעים רוחו מעמק הרפאים אל תוך הים הגדול ורחב הידים.
אנית מלחמה פגשה באניה הזאת ובראות המלחים כי לא תפרש נס לפניהם, קראו אליה ואין עונה, הורו בקנה רובה ולא השיגו מענה, כדור כלי תותח יצא מאנית המלחמה ויעבר על יד האניה הזאת, לאות כי אם לא ישיגו מענה הפעם אז יקדישו עליה מלחמה, ובכל זאת רק דממת מות שוררת עליה. אז עלה על לבב מלחי אנית המלחמה פן מלאה האניה הזאת שודדי הים אשר על כן יורו בכלי תותח אליה והכדורים שברו וימגרו את כותליה, ובכל זאת אין קול ממנה ואין קשב. לקול כלי התותח התעורר ריינהארד מתרדמתו, אך לא יכול לעמוד על רגליו ולמוש ממקומו. רב החובל מהאנית מלחמה שלח בסירת דוגה אחדים ממלחיו לרגל את מצפוני האניה. בנפש נבהלה מצאו המרגלים את האניה ריקה ורק פגרי אנשים אחדים לנגד עיניהם. בבואם בירכותיה מצאו איש אחד יושב אשר לא תואר אדם לו ופניו קומטו בלא עת ורק מלים אחדים הוציא מפיו אשר בם ספר את האסון אשר קרה לאניתו ויפול אחור על משכבהו.
נחומי המלחים נכמרו עליו ויביאו לו מטעמים להשיב אתת נפשו השוקקה, אז הביאוהו על אניתם ואחרי לא כביר שב לאיתנו.
רב החובל צוה להשליך את המתים מהאניה הסוערה אל המים ולקחתה עמהם, אך בראותו אחרי כן כי אין לו חפץ בה יען כי נרקבה, לקח ממנה רק דברים אחדים אשר מצא לטוב לפניו ויעזבנה ללכת לדרכה.
אחרי זמן לא כביר באה האנית מלחמה הזאת צלחה לנמל ברעהמען. לב ריינהאד פחד ורחב בעלותו מעל האניה על ארץ מולדתו, ויפול על ברכיו, וישק את עפר הארץ ויחבק את רגביה ויודה לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם.
המכ"ע מודיעים מהאסון אשר קרה לאנית הקטור האמעריקאנית „פאסיפית“ אשר עברה בין ס' פראנציסקא ופארטלענד כי נשברה ביום ה' 4 נאוועמבר ונצללה בתהום רבה על מרחק 40 פרסאות לרוח דרומית מהמים פלאטטערא בין האי וואנקווער וס' פראנציסקא. על האניה נמצאו ערך 200 אנשים הנוסעים היו ע"פ רוב מפאדזעט סאונדא וויקטאריע, וכנראה בטח אבדו כולם את חייהם ורק מעט מזער נשארו מהם בחיים, ממלחי האניה נצל רק אחד. ביום השבת בבוקר נאסף אל האניה מעססנגער אחד מנוסעי האניה הנצללה הענרי דזעללי אשר שחה שני לילות ויום אחד על שרידי האניה הנשברה כן נצל הקאממיסאר של המלחים אשר מלט את נפשו ע"י שחיה יחד עם עשרה אנשים ואשה אחת על קורות דוברה, בתוך האנשים האלה היה גם ראש (קאפיטהן) האניה. כל אלה הנוסעים מלבד הקאמיססאר אבדו חייהם לפני יום ב' בטרם נמצאו שרידי הדוברה. הקאפיטאן מת לאחרונה ביום א' בבוקר הקאמיסאר הודיע כי הוא ראה ביום השני אחרי אשר נטבעה האניה שרידי האניה אשר עליהם נמצאו שנים או שלשת אנשים אלה הנזכרים ועוד איש אחד אשר הודיע לאחיו כי הציל את נפשו המה כנראה האנשים האחדים אשר מלטו את חייהם מכל אנשי האניה „פאסיפית“, סבת האסון עוד לא נדע אל נכון וכנראה בא המקרה הנורא הזה לרגלי פגיעת האניה הזאת עם אנית התורן „ארפה“ אשר מיום 28 אקטאבר עין כל חזון ממנה. בעלי אנית הקטור פאספית הוציאו עליה 100.000 דאללאר, אמנם היא נבטחה רק בסך 40,000, מלבד האסון הזה נקרה עוד אחד באמעריקא: האניה „אייטי אף וואסקא“ נשרפה ועליה נמצאו 50 נוסעים ומלחים, כל העמל לבוא בעזרתם היה לריק וכנראה נאבדו כל אנשי האניה וגם אחד לא נותר מהם.
המעתיק: מ.
"הלבנון", שנה שתים עשרה, מס' 24, 26 בינואר 1876, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(הצלה בדרך נס) מספאָלאטאָ אשר על מבוא הים בדאלמאציה כותבים למה"ע „[?]“ את המקרה הנפלא הזה. לפני ימים אחדים עמדו דיגים בים בשתי סירות דוגה ופרשו מכמרות על פני המים, ופתאם לפתע התחוללה רוח סערה ותגע במפרשי הספינות ותהפכן על פיהן כמו רגע. הדיגים נמלטו מתחת הספינות ההפוכות, ויבקעו את המים ויאחזו בירכתי הספינה ויקראו לעזרה. רק נער אחד בן שתים עשרה שנה לא יצא מתחת הספינה ועקבותיו לא נודעו. לא ארך הזמן ויעברו דיגים אחרים בארבע סירות דוגה ויבאו ויעלו אל סירותיהם את הדיגים הטובעים בים ויצילום, ויחפשו את הנער האובד סביבות הספינות ולא מצאוהו, ולא יכלו עוד להתמהמה מיראם פן ישיגם הסער גם אותם ויעזבו את הספינות ההפוכות ויחישו מפלט למו אל החף על האי סאָלטא. ואניה אחרת אשר עברה לתומה מספאלאַטאָ לליסה ראתה את מהפכה הספינות, ובבואה לליסא הודיעה הדבר לספאלאַטאָ ומשם שלחו ממחרת היום ההוא בבקר השכם אנית קיטור קטנה לסאָלטא להביא את הדיגים המחכים שם אל ביתם. שם מצאו את האמללים מחכים לישועה ובתוכם גם אבי הנער האובד יושב וממרר בבכי על בנו כי איננו. ויעלו את הדיגים על מכסה האניה ומשם הלכה אנית הקיטור לבקש את שתי סירות הדוגה הנהפכות, וימצאו אותן צפות על פני הים וירכסו אותן בחבלים אל האניה וימשכון אחריה ויביאון אל החוף. שלש שעות הלכה האניה על פני המים מושכת את הסירות ההפוכות אחריה עד בואנה אל החף ושם על החף מלח אחד חכם ובעל נסיון ושמו מארינצאוויטש, ויבא וינקש על תחתית הסירות ההפוכות לדעת את אשר בתוכן אם יש בהן דבר או אם ריקות הנה וינקש על האחת ואין קול ואין קשב, ויבא וינקש על השניה וישמע כקול נקישות חלשות עונות לעומתו בקרקע הספינה מעבר השני ביתה. הנער האובד נמצא בתוך הספינה ההפוכה עודנו חי! ויהי כי יראו המלחים לשוב ולהפוך את הספינה פיה למעלה פן יפרצו המים אל הספינה ויטבע הנער, ויועצו ויקבו חור בקרקע הספינה הפונה למעלה ובולט מן המים וימשו את הנער מן המים חי. כעלות הנער אל האויר עזבהו כחו ויתעלף, ויחממוהו ותשב אליו נפשו וישקוהו משקה חם ויחליף כח – שלש ועשרים שעות עשה הנער בתוך הספינה ההפוכה, בין פני המים ובין קרקע הספינה, כי האויר הנלחץ לא נתן למים לעלות ולמלאת את כל חלל הספינה, רק עד לבו באו המים ומשם והלאה לא עלו. בכל הזמן ההוא לא אבד להנער רוח בינתו, אף כי לא ידע איפה הוא ומה נעשה בו ראה כי חושך ישופהו ולא ידע אם עודנו צף על פני המים או כבר שקע וירד לקרקע הים. אבי הנער אשר היליל בתחלה מכאב לב ומשבר רוח הרים עתה קול בוכים משמחה ומטוב לב על כי נצול בנו בדרך נס כזה. לברך על הצלתו חייב הנער להמלח מארינצאָוויטש ולכל אנשי אנית הקיטור הקטנה הנקראת בשם „קאָליברי“.
"המליץ", שנה עשרים ושמונה, מס' 18, 3 בפברואר 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"הדוכס הגדול קונסטנטין", אניית אם לסירות טורפדו של הצי הרוסי. המקור: ויקישיתוף
תגרת האניות אצל הסוליניא
אחד מהחובלים הרוסים אשר הלך על אנית טארפעדית להתגרות עם אניות התוגרמים, יספר את קורותיו במכה"ע רוסקי מיר, כדברים האלה, „ביום 29 מאי העבר אזרנו חיל לצאת ולעבור בלילה עד פי הסולינא, אשר שמה עמדו שלש אניות טורקיות לשמור את דרך הנהר דאנוי, ערכנו שש צינות הקיטור מזויינים עם טארפעדין, ועליהן ראשי החובלים עם אנשיהם וכל צרכיהם, כולם אמיצי לב גבורי כח, נכונים ללכת אל האניות ההן לערוך מלחמה נגדן. ונצא מן חוף העיר אדעסא על שתי אניות גדולות „קאנסטאנטין“ „וולאדימיר“, אשר הוליכו אותנו בכח מכונותיהן ומשכו את שש הצינות האלה אשר ישבנו בהן, יען הצינות עצמן לא תוכלנה ללכת בכח מכונותיהן לבדן, רק כדי מהלך ב' שעות לכל היותר, באשר לא תשאינה עליהן משא אבני הפחם הרבה, ולכן על כל מקרה וסבה אשר יוכל להקרה בדרך, לא יתכן לסמוך על המכונות הקטנות האלה, ועל כל נהגו אותנו האניות הגדולות.
ויהי כחצות הלילה ונבוא אל מצב האניות ההן מרחוק, ונפרד שמה מעל אניותינו המוליכות אותנו, ונלך חרש הלוך וקרוב אל האניות הטורקיות, שתי הצינות אשר הנהיגום ראשי החובלים פושצין וראדעסטאן, מצאו את ידם לשלוח הטעארפעדאס למול האניות; אבל כפי הנראה היה להטורקים אוזן קשבת עוד בטרם נגשנו אליהן, כי המטירו עלינו כדורי אש מעל האניות; ואנחנו בהיותנו רק מתי מספר על הצינה, מצאנו די מחסה ומגן תחת כסוי הברזל אשר ממעל לנו, עד כי לא נפגע בנו איש. הטארפעדאס התפוצצו למול האניות, אבל הטורקים כבר למדו בנסיון מאשר קרה להם עם אנית המאניטאר על הדאנוי, לא עמדו בפעם הזאת תמוכים על העוגנים (אנקער) מבלי שיוכלו לזוז ממקומם עד אשר יעלו את העוגנים מקרקע הים, רק עמדו בכח הקיטור סמוכים זל"ז, וכמעט נגשנו אליהם נתפרדו והלכו לצדדים שונים, אחרי אשר ירו עלינו כדורי אש; וקרוב להאמין כי היה להם על דופני האניות שמירה מעולה מפני הטארפעדין, סורג של עץ מסביב, אשר בגשת הטארפעד אליו, יפוצץ את הסורג, ואל הספינה לא יבוא, כאשר כן באמת נכר אותות הסורג ההוא ע"י שריטות עמוקות אשר מצאנו אחרי כן על דופני הצינה האחת שלנו.
בכלל לקחו חלקים בתגרה הזאת רק שלש צינות, אשר ראשיהם היו פושצין, ראזדעסטאווענסקי וזאצארעני, וזה האחרון לא עלתה בידו לפוצץ את הטארפעדא שלו, כי קרה לו בפעם הזאת הסיבה ההיא בעצמה, אשר קרה לו כבר בתגרתו עם אניות האויב אצל החוף באַטום, שמה אצל באטום הצליח זאצארעני לגשת עם צינת הקיטור שלו עד דופני האניה הטורקית, העומד אז על המשמר בראש האניה קרא בקול „קים דיר“ (מיה זה?) ומבלי לענות לו דבר הוריד זאצארעני מאחורי צינתו את החבל עם הטארפעד, וימהר לעבור את ראש האניה מתחת צוארה אל צדה השני, למען יסוב חבל הטארפעד את האניה מלמטה, וברגע הזאת נגע אל צירי הסוללה העלעקטרית בתוך הצינה, אבל הסוללה לא עשתה את פעולתה, וזרם העלעקטרי לא יצאה מקרבה לפוצץ את הטארפעד; שומר האניה אשר ראה אז ניצוץ עלעקטרי, זעק בקול, ויקומו כל אנשי האניה וימטירו אש על הצינה, והאניה אשר החלה אז ללכת בסבוב גלגליה, נאחזה בחבל הטארפעד אשר נסתבך בה, ותמשוך אחריה גם את הצינה, צאראצין בראותו את צרתו, צוה מהרה לחתוך בקרדום את החבל בקצה הצינה, אבל החבל בהיותו שזור עם חוטי ברזל המנהלים את כח העלעקטרי, לא נחתך כולו ע"י גרזן הקרדום, וע"כ צוה להשיב אחור את הצינה בכח מכונת הקיטור, בכדי למשוך אותה בכח חזק לאחוריה ולנתק את החבל מן אנית האויב, וכן היה, החבל נפסק והצינה נפרדה מעל אנית האויב; אבל בכל זאת לא יכלה עוד המלט מן כדורי האש המעופפים עליה, כי קצה החבל אשר נפסק, נפל לתוך הצינה ויסתבך בתוך גלגל המשוט מבלי יכלה ללכת ממקומה, עד אשר בעמל רב מצאה ידו להתיר קשרי החבל וישב אחור לדרכו, וכמקרה הזה קרה לו גם בפעם הזאת אצל סולינא, רק כי הפעם נתגלגל ונסתבך החבל לא באנית האויב, אבל בגלגל המשוט שלו, עד אשר ירד אחד מאנשיו לתוך המים להתיר אגודותיו, – וגם הצינה של נאווארין אשר היתה עמנו, לא פעלה מאומה, יען נתקלקל הדוד שלה, וגם אחרי כן בשובה מן אנית האויב, פגעה במכמורת אשר פרשו הדייגים שמה ונסתבכה ברוב החבלים וחכי הברזל, והוכרח נאווארין להמתין עד אשר התיר החבלים מעליו, – בכל העת הזאת עמדה האניה הגדולה קאנסטאנטין מרחוק אל החוף Мысъ очаковсіѝ, עד כי בבוקר בשעה 8 נתקבצו ובאו אליה כל הצינות שלנו, ורק הצינה של פושצין נפקדה מאתנו לא ידענו מה היה לה, ויתכן להאמין כי נאבדה באשמת פושצין בעצמו, כי בהיותו סובב עם חבל הטארפעד את אנית האויב, אבד את דרכו ודמה כי הטארפעד הוא אצל אנית האויב, בעת אשר היה אז אצל צינתו, ובהתפוצצו נאבד הוא עם הצינה במים אדירים. איך שיהיה, גם בפעם הזאת למדנו נסיונות שונים במסבות המלחמה, אשר על פיהם נדע להזהר לבל יפגעו בנו עוד מקרים כאלה.
לפי הדעפעשע הבאה אחרי כן למכה"ע האנגלי Daily Tgeleg, מיום 14 יוני, נודע כי בין השבויים בתוגרמא בעיר פערי, נמצא אפיציר אחד שמו פושצין, אשר היה בתגרת הצינות אצל סולינא, ולפי דבריו יספר כי בעת אשר התעסק שמה עם אנשיו להוריד הטארפעדע שלו, נפל כדור אש על צינתו ויפוצצה, ועוד יזכור כי ראה את אנשיו מתאבקים לשוט במים, אבל איננו זוכר מה היה, עד אשר העלו אותו התוגרמים וישב רוחו אליו, ולפי דברי המכה"ע נאווי וורעמיע, שלחה אחותו דעפעשא אל האבארט פחה לשאול אודות אחיה, והשיגה מענה כי הוא חי ובריא, שבוי בתוגרמא.
"הצפירה", שנה רביעית, מס' 24, 27 ביוני 1877, עמ' 191. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מיום החל האדם לרוב על הארץ ישתדל לערוך מלחמת תנופה עם הטבע, וכל עמל אנוש אשר יעמול בתבונת לבו ובחריצות כפיו, הוא רק לנצח את הטבע, בשחרו מכחו להסיר את המכשולים ואבני הנגף אשר הטבע הציב לו לשטן על דרכו ולמנוע אותו להגיע אל אשרו ולהפיק מאויי לבבו. הן אמנם איומה ונוראה היא הטבע; הלא הרוחות והסערות, הסופות והזועות, הברקים והרעמים סרים אל משמעתה אשר רחם לא ידעו ולא ישאו פני גבר. אכן האדם ברוחו הכביר אשר אין מעצור לגבורתו ואין ערוך לעוצם ידו יחתור בכל מאמצי כחו להתיצב לנגדה ולהרפות את ידיה לבל תעשינה תושיה. רוח היא באנוש אשר חלקו האמן הטבעי, והרוח הזה יעשה גדולות ונפלאות בתבל ארצה ויראה לעיני כל איך יצליח לו חדשים לבקרים להתגבר על הטבע ולהכותה אחור. הלא יעתיק הררי עד ממקומם, ישבר ויפוצץ סלעי מגור וצורי מכשול, הוא יסול לו מסלה בין נבכי ים וישביח שאון גליו. הן הלויתן המלך האדיר משוכני המים יסול לו דרך בים הגדול ויאיר אחריו נתיב, והאדם באניותיו הקטנות ובאמצעיותיו ימשנו ממים רבים וימלא בשכות עורו; מן האניה ישקע האדם במצולות מים אדירים לתור אחרי תכנית קרקע הים ולגלות מצפונות מני חשך, ומשם יתנשא מעלה מעלה ויאבר כנפים לעוף למרום מקום משכן העננים, אשר לא שזפתם עין איה ולא ידעהו הנשר אשר דרכו בשמים. ותחת סנפיר שלחופית וכנפים אשר חסרהו אלהים ידע בתחבולותיו לעשות לו אניות קיטור ופעמון הצולל (טויכערגלאקקע), או בגד גומי וכלי המעוף למנות את החסרון הזה, הוא רד בכל אפסי ארץ, עובר מים עד ים ומצפון לתימן, בימים מרים ובנחלים מתוקים, ביערים עבותים ובמדברות שממים, וכל חי הנלוה לו בדרך מסעו בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו יסוג אחור ממנו בבואו לגוף אחר וליסוד מוזר לו. כאריה וכפיל יערה בגאון את מדברי אפריקא וירד באניה להתרועע עם התנים, ומשם לים תרשיש לשחק עם הדעלפין, ואחרי כן אוחז מסעו לים הקרח לשחק אם הלויתן ולהתגרות עם הדוב הלבן. לא יתקפנו הקור ולא תסערנו הסופה ולא יעצרנו הגשם ולא יכנו השמש. סוף דבר, חסר אונים זה אשר כחו כאין הוא מול עזוז אף משלחת מלאכי זעם הטבע, יחבל תחבולות לרדות בכל אפסי ארץ ועל כל האיתנים ישפוך רוח ממשלתו, ומלא כל הארץ כבודו. אך בצלם האלהים נוצר האדם, ונשמת אל ממעל בקרבו! ועל כל חזקה מאד המלחמה הזאת בין הטבע ורוח האדם !
לאחר הנצחונות היותר גדולים והיותר נכבדים אשר נצח האדם את הטבע העזה הזאת, תוכל להמנות במספרם ההתדמות וההשתוות אשר השתוה האדם לדגי הים לנסות לצלול ג"כ במים אדירים ולהשאר תחת המים זמן ידוע לרגלי לקיטת ואספת קליפות הפנינים (פערלמושלען) הנמצאים על קרקע הים. ובאמת חפצו זה הצליח בידו לעשות תושיה גם בדבר הזה ולהוציא את הפנינים היקרות מעמקי מצולות תהום רבה לאור באור החיים. ויען כי הענין הזה נכבד מאד בתכונתו, מצאנו חובה לעצמנו להטיף דברים אחדים מטבע קליפות הפנינים בכלל ואדות האופן והדרך אשר ילכו המוציאים אותם מקרקע הים לאור עולם בפרט, ככל אשר יתארו לנו חכמי הנוסעים בספריהם היקרים בלשון למודים ובטוב טעם ודעת.
עמוק עמוק בתהום רבה ובעמקי מצולות מי הים נשיג מכמני קליפות הפנינים אשר מהם תוצאות חיים לאלפי אנשים ויראו שכר בעמלם. קליפות הפנינים הנקראים בשפת אשכנז בשם "מיעסמושעלן" שוכבים על קרקע תהום הים אחורי הכיפים והסלעים. חוקרי טבע התולעים יחלקו את המיעסמושעלן לששים מינים שונים המשונים מין ממינו בטובם ובחין ערכם, אורך המיעסמושעל הידוע הוא כשמינית האמה, חלקה (גלאַט) וגבנונה לצד צירה בשפה אל עבר פנימה מסביב. הנקבה תמלט ילדיה חיים, את בשרם יאכלו ההודים היאפאנים והציילנאים למעדנים, אך קשה מאד להתעכל, אולם פעמים רבות יקרה כי האוכלם יפול עי"ז על ערש דוי וחייו תלוים לו מנגד. חכמי הרופאים המפורסמים יחליטו כי הנסבה למחלה כזאת הוא באשר התולעים יאכלו מיני תולעים ושרצים קטנים ארסיים. הרופאים הקדמונים כמו היפאקראטוס וגאלענוס שחקו את קליפתו עד דק ורפאו בזה הרבה חליים רעים ונאמנים.
(ההמשך יבא)
* * *
ספינת שולי פנינים. תצלום בספר, 1907. המקור: ויקישיתוף
מבין כל מיני המיעסמושעלן הרבים והשונים הכי נכבדה קליפת אם הפנינים (פערלמוטטער מושעלן), והיא קליפת אם הפנינים האמיתית אשר ממנה נשיג את פניני המזרח (אָריאנט-פערלען), וגם את אם הפנינים הטוב (עכטע פערלמוטטער) נשיג רק ממין זה. קליפתו עבה, עגולה ושטוחה, ועל פניה קשקשים דקים וחלקים שוכבים זה על זה כרעיפי הגגות, אשר אלה המגיעים עד שפת הקליפה הם חרוצים כמורג, ארכה כשלישית האמה ומשכנה רק בתוך הימים החמים וביותר בתוך ים הודו המזרחית והמערבית. הקליפות שוכבות דבוק בצורים וכפי סלעים מקרוב לקרקע הים. מראה הקשקשים לעבר חוצה הוא ירוק עשב (גרין), אמוצי בקוים אחדים לבנים עוברים, ומתחתיהם נמצאת הקליפה הנקראת בשם אם הפנינים אשר היא הנעלה על כל הקליפות הנמצאות ממראות יפות ושונות. אך הפנינים אשר נמצאים בה הם עוד יותר יקרים וטובים ממנה.
קליפות הפנינים היותר טובים והיותר יקרים תמצאנה על פי רוב בסביבות האי ציילאן *) המשתרע לא רחוק מחוף ארץ יאפאַן ואי באראהין אשר בלשון הים הפרסי, גם במקומות ידועים בימי אוראפא תמצאנה קליפות הפנינים, אך לא יגיעו בחין ערכם וביפעת זהרם לפניני ציילאן ובאראהין, כי קליפות שני האיים האלה מזהירים ומתנוצצים ככוכבים וכאבני נזר ואין ערוך אליהם בצרכי האדם מפניני ימי אוראפא ואזיא.
זולת מיני הקליפות אשר ערכנו בזה, כדאי הוא לתת עינינו על עוד מין קליפה אחרת, אבל איננה מן הקליפות אשר יעניקו לנו פניני ארצות [?] אשר זכרנו למעלה, כ"א מין אחר הוא הדומה במקריו ובתכונותיו להראשון, וארוך כששה אצבעות. מראה קליפתו לעבר חוצה – שחרחר ופנימה נוצצת כאם הפנינים. פניניה הנמצאים בגוף התולעת או המונחים בתוך הקליפה הם יפים לפעמים כפניני ציילאן ובאראהין. בשחת הקליפה באחד המקומות או בנפול אל תוכה גרגיר חול המכאיב בקצותיו את התולע הם סבת תולדת הפנינים בכלל (?) כי אז יחל התולעת לשלוח מקרבו ריר סידי אשר ממנה יתהוה גם הקליפה, למען מלא מקום שבר הקליפה או להקיף את גרגיר החול ההוא ועי"ז יתקשה רירם לפנינים עגולים. משכנם בנהרות חול אשר בארץ אשכנז (והיותר טובים ומובחרים בנהר עלסטער ושארי נהרות אוראפא־הצפונית), בהנחלים הקטנים הנובעים מהרי פיכטעל בבייערן נמצא ג"כ מין קליפת הפנינים ויציבו שמה שומרים להשגיח עליהם ולהריק פנינים בכל עת תמיד.
אחרי אשר הודעתיך, קורא יקר, שמץ דבר מתכונת טבע קליפות הפנינים ואיך יתהוו שמה בעמקי תהום רבה במלים קצרים, נתאר לפניך את העבודה והמלאכה הכבדה אשר אלפי אנשים דרושים לה להשיג את הפנינים ולהעלותן מעמקי מצולה.
העמל והיגיעה ללקט קליפות הפנינים האלה ממצולות ים ולנתקן מעל הצורים וכפי הסלעים אשר יודבקו שם הוא רב למאד, ויבחרו לזה אנשים כאלה המורגלים מנעוריהם להטביל א"ע זמן רב מתחת המים, אשר גם מאלה לא מעטים ימצאו קברים בנבכי ים או בבטן הדגים הגדולים. מראש חודש פעברואר עד חצי חדש מאי יתעסקו בציד הפנינים חדשים לבקרים, כי אז היא שעת הכושר להמלאכה הזאת ואז רק אז יראו שכר טוב בעמלם. המרכז הראשי לציד הפנינים הוא האי ציילאן הנזכר ורוב יושביו יתעסקו בהמלאכה הזאת בידים חרוצות. במשך הזמן הזה יתאספו ויקהלו אנשים רבים ממחוזות ואיים שונים על חוף האי ציילאן ויכינו שם את האני שיט וסירות דוגה עם כל חבלים והאמצעים הדרושים לחפץ הזה, ואחרי הכינם את כל צרכיהם ישבו בכל אחת מהאניות הקטנות מעשרים עד שלשים איש וכל האניות ההן תעזובנה בפעם אחת את החוף ויסעו בקול המון חוגג ותרועת מצהלות שמחה אל המקומות הידועים להם על נכון אשר שם ימצאו על הקרקע קליפות הפנינים במספר רב. האניות הקטנות האלה תכבשנה שטח גדול ורחב ידים על הים, ובבואן למחוז חפצן מקום אשר שם תמצאנה מכמני הפנינים היקרים, יעגנו כלם את אניותיהם ויתחילו לעשות מלאכתם. אחדים מהם ישארו על צפוי האני שיט והנשארים יצללו ערומים אל עמק המים באסרם על רגליהם עופרת או אבנים כבדות, וחבל אחד ארוך וחזק למאד יקשרו מסביב להם תחת זרועותיהם, ויקפצו פתאום מגבהי הדוגה למעמקי מצולה. שם יפתחו את קשרי האבן ויפרשו את הרשת הלויה על צוארם. בידם הימנית יחזיקו בהרשת ובידם השמאלית ינתקו ויגזרו למו מהצורים והסלעים קליפות הפנינים במהירות גדולה ובחריצות נפלאה ויניחוום בהרשתות האלה, ואחרי אשר תצר להם חסרון שאיפת האויר אז יתנו אות בהחבל והעומדים למעלה על דופן האני שיט ימשום חיש מהר מן המים ברשתות קליפות הפנינים מלאות בידיהם.
האנשים המחרפים את נפשם לרדת במעמקי המצולה ללקט על קרקע הים את קליפות הפנינים, יסכנו מאד והמות עומד להם מנגד; יען כי דם רב יזוב מנחירי אפיהם, מעיניהם, מאזניהם ומפיהם באשר לא ימצאו שמה עוד רוח וחסרון שאיפת האויר ישים מחנק לנפשם. לבד זה יפחדו מאד משאת התנינים ודגי ההאַי האיומים האורבים שם בין בניני חיות האלמוגים (קאראללענגעביידע) ובין מסתרי הצורים וכפי הסלעים, ופעמים רבות יקרה אשר יאכלו או ינשכו זרועותיהם מן הטורפים והמשכלים האיומים.
ממקרה כזאת יספר לנו הנוסע המפורסם ווראנגעל בספר מסעותיו חלק שלישי צד 417, הלא כה דבריו: בשנת 1823 ביום 15 לחדש מאֶרץ עת אשר יושבי האי ציילאן התפשטו כלם על הים לצלול בקרקעו על דבר לקיטת הפנינים ירד איש צעיר לימים במעמקי התהום ולא עלה עוד. אבי הנער אשר עמד על צפוי האניה וחכה בכליון עינים עד אשר בנו יתן אותותיו אותות להעלותו מן המצולה, נבהל מאד בראותו כי בנו יתמהמה תחת המים יותר מדי וכי עקבותיו לא נודעו, ועד מהרה הבין כי את בנו האומלל קרה אסון נורא ובלי ספק נבלע מדג האי איום. משומם ונבהל עמד אבי הנער ועיניו נשואות על פני שטח הים הרחוק אולי יתודע לו טורף בנו. בין כה וכה והנה לא רחוק ממעמד אניתו החלו המים להרתיח כסיר וכמרקחה, ואחרי איזה רגעים ראה האב האומלל איך דג האי אחד מצחק את בנו האובד, אשר כבר קפד כאורג חייו. וילבש האב נקם כשריון ויגמור אומר לדרוש את דמי בנו יחידו מיד המחבל האיום הזה, ויתאושש ויאזור מתניו ויאחז בידו הימנית חרב פיפיות ויקפוץ מעל צפוי האניה על גב ההאי. אחרי עבור רגעי מספר ושני הלוחמים נעלמו פתאום מעיני הרואים אף עקבותם לא נודעו. כל האנשים הנשארים חשבו כי גם על האב הזקן עבר הכוס וכי גם הוא היה לברות לשיני ההאי; אבל אחרי עבור עוד רגעי מספר נראה פתאום כי כל שטח הים נצבע מדם, אז הוכחנו במישור כי מלחמת תגרה, מלחמת קצף ודם יתחולל תחת המים בין ההאי ובין אבי הנער, ולאחרונה נצבעו המים עוד יותר מדם האבירים האלה, עד כי ראו פתאום כל הרואים לשמחת לבבם ולהשתוממת נפשם איך אבי הנער ישלח על פני המים ממעל ואחריו גופת ההאי המומת מידו ע"י הדקירות העצומות אשר דקרהו בלהב חניתו, אפס בנו האומלל נתעכל כבר במעי הטורף האכזר הזה!.
(הסוף יבא)
*) האי ציילאן ישתרע בהודו המזרחית. הקדמונים קראוהו בשם „טאפראבאנע“ או „זעלן“ ובפי יושבי הודו יכונה בשם „זאראנדיב“. עומד מן המעלה '90°10 עד '97°20 באורך וממעלה '9°50 עד 5° ברוחב. מדתו 1200 פרסאות מרובעות ויושביו יעלו עד מספר שני מילליאן נפש אדם. באי ציילאן נוסדה בראשונה דת הבודהאית בכל תוקף ועוז וממנו התפשטה בכל הארצות. על ראש „ההר-אדם“ (אדאמם בערג) יראו בעלי דת בודהא את עקבות בודהא מחוקקם אשר ירד שם משמים ארצה ועקבותיו חקוקים עד היום הזה בסלעי ההר ההוא. לכן יעריצוהו ויקדשוהו ויאמינו כי רוח אלהין קדישין מרחפת על פניו. ויתר הדברים אדות האי הזה תמצא במכ"ע הצפירה שנה חמישית במאמר „אי-הקנמון“ לידידי אלופי ומיודעי הח' הנכבד מו"ה קלמן שולמאן נ"י.
* * *
סוחר פנינים מציילון. ציור בספר, 1849. המקור: ויקישיתוף
מפרשת ההכנות ואופני עבודת הציילנים אשר יתעסקו ביד הפנינים ברוב עתותי השנה האריך כבר לספר החוקר הגרמני ציממערמאנן בספרו היקר ומאד נעלה Der Erdball und seine Naturwunder, ופה נסתפק רק לספר כי עוד בימי קדם קדמתה נהרו כבר עמים רבים אל האי ציילאן ללקט פנינים יקרים ממצולת הים בקרבת חופיו אשר הפנינים ההם ענדו בנות מלכים ואצילי ארץ על בגדיהם ויהיו לוית חן וענקים לגרגרותיהן. מספרי דברי הימים הקדמונים נוכל להציל דבר אמת כי גם קלעאפאטרא מלכת מצרים (הנזכרת כמה פעמים בש"ס ובמדרש) התיפה בפניני ציילאן בימי החגים והמועדים וענדה אותם עטרת לראשה בצאתה ברחובות העיר להתראות לפני ההמון ולהודיעם מחדשות הנוגעים לתהלוכות המדינה, ובנות חורי רומא ושריה הגדולים שמו אותם עליהן לצבי תפארה ועדי עדיים.
אין קצה להרכוש וההון הרב אשר יעניקו פניני ציילאן להממשלה אלפי ידי אדם מלאות יום יום עבודה בציד הפנינים, אשר יביאום שכר גדול ורב בעמלם גם ימלאו את חוריהם זהב כעפר. בשנת 1798 אספו הון 1 מילליאן ושבע מאות שקלי כסף ובשנת 1804 1 מיליאן 994 אלפים שקלי כסף. בשנות 1805-12 מכרו הציילאנים פנינים בעד 12 מילליאן שקלים. אך מני אז ועד העת החדשה הזאת הלך המסחר הזה בציילאן הולך וחסור ע"י נסבות אשר לא נדע עוד שחרן. אשר ע"כ צותה הממשלה לבל יוסיפו הציילאנים לצוד אותם מדי שנה בשנה רק פעם אחד לשתים או לשלש שנים בכדי שיתרבו בין כה וכה קליפות הפנינים במצולת ים.
החוף אשר יתאספו הצידים לרדת באניותיהם וללכת אל מקומות הפנינים הנודעים להם בדיוק הוא חוף יפה אף נחמד למאד. עצי פרי מסובלים בפרי הלולים, עצי בירקען גם עצי בכאים יכסו אותו על פני כלו ויפיקו ריח כריח עצי לבנון. כל ימות השנה שמם הוא (החוף) מאין יושב, אך כאשר יגיע חדש פעברואר אשר אז יחיל תור הזהב לציד הפנינים, יהפך החוף לשוק גדול ורחב ידים אשר יהמה מרבבות אדם ובהמה רבה; חנויות בתי אוסם מכל מיני מאכל, בתי משקה ובתי קאפע יוקמו על ויהמו כל היום מרבבות אדם, אלפי איש משבטים שונים ובעלי אמונות שונות אשר באו על האי ציילאן ע"ד מסחר הפנינים מתהלכים פה איש בבגדי ארצו, ומדברים איש כלשון עמו. פה נראה ערביאים ובירמאנים ופה פרסים ויהודים, פה ישמעאלים והגרים ופה חורים וזינגהאלעזים. סוף דבר, אך ששון ושמחה אך המית סאון עם רב יצלול באזנינו באופן מאד נורא!
צדפת פנינים מסין, 1883. ציור מאת Frederick Whympe. המקור: ויקישיתוף
אחרי אשר יעלו הצידים את קליפות הפנינים מעל קרקע הים יאספום ויניחום צבורים צבורים על החוף, ואז ירחצום מטומאת חלאת הריר והקצף ובסלים נקלעים מקנים ואגמי סוף ישימו אותם וישאום הביתה שמחים וטובי לב, בשירים ורננים ובקול המון חוגג. בבואם הביתה ישימו את הסלים אשר צמיד פתיל עליהם מלמעלה עוד הפעם בתוך המים ויטלטלום טלטלה גבר איזה שעות באין הפוגות, אחרי כן ישפשפום ויגררום בידיהם היטב למען הסיר מעליהם את הבצה (שלאם) ואז ישימו את הקליפות בחפירות עמוקות במעבה האדמה בכדי להרקיבם ולמען ימותו התולעים היושבים בקרבן. ואחרי עבור שלשת ימים יוציאום החוצה ואז יפתחו מעצמם או לפחות יקל להאדם לפתחם אז. בהוציאם מן האדמה ישימו אותם בתוך סלים אחרים טהורים ולבנים ויציגום לעיני השמש ליבשם היטב ואז יוציאום עוד הפעם מן הסלים ויפתחו כל קליפה וקליפה לבד ויוציאו מתוכן את הפנינים. בקליפה אחת אחוז מעשרים תמצא פנינה אחת, ולפעמים רחוקות תמצאנה בקליפה אחת מששה עד שמנה פנינים יפים ומזהירים בשלל צבעים נחמדים ונעימים המרהיבים בת עין, מהם אמוץ (גרויא) תכלת (בלויא) וירוק (גרין). את הפנינים האלה יפרידו מהבשר הדבוק בהם ויחלו לזרות ולהבר את אשר לא יכשר וללטוש וליפות את הפנינים הנחמדים, ובספרם אחד אחד יניחום על סדינים טהורים ולבנים הפרושים על קרקע הארץ ויבררום למיניהם השונים למכרם. וכן יתנהגו גם עם קלפותיהם. באופן כזה ישתלמו ויתפתחו הפנינים על יד על יד עד הגיעם לתכלית שלמותם כמו שימצאו בידינו. על האנשים העושים במלאכה הזאת ישגיחו בעין צופיה לבל ידבקו בידם מאומה.
הגדות רבות ואמונות טפלות אין קץ בדאו העמים הקדמונים על אדות יסוד ושרש הפנינים ואיכות הויתן מעצם וראשונה. החכם יאהאן טהאצען בספרו הגדול Die Alterthümer der Griechen und Römer יספר אדות הפנינים הגדה כזאת: האליל איזיס ¹) בגד באהובתו וינזר ממנה והשיב את אהבתו אל חיק נכריה, ועל ידי הדבר הזה גמרה אומר לבכות ולספוד כל ימיה, ורסיסי דמעות אשר הורידה עת עיפה ארחות ימים נהפכו והיו לפנינים ולאבני שוהם מתנוצצים אשר עתה יענדו ויעטרו בנות השחץ לוית חן לצואריהן ²).
חכמי חרושת המעשה המפורסמים מבית מלאכת מחשבת חרש וחושב (פאליטעכנישעעס אינסיטוט) אשר בלאנדאן ³) המציאו זה לא כביר אמצעי טוב ומועיל לאלה האנשים היורדים בעמקי המצולה לחפש אחרי קליפות הפנינים. את האמצעי הזה יקראו בשם "מוכנת הצוללים" (טויכער-מאשינע) והוא כלי גלול אשר תבניתו נראה כתבנית פעמון המגדל (טהורם-גלאקקע), אשר בעזרתו יוכל כל איש לרדת הימה עד קרקעו וללכת שמה לכל אשר יהיה רוחו ללכת ולחפש שם אחורי הכפים והסלעים או בעשבת בוץ הים את קליפת הפנינים וישאר שם תחת המים כאשר תאוה נפשו, וכבר נסו הרבה חכמים לרדת עמקי מצולה ולהשאר שם זמן כביר ולא אנה להם כל מקרה רע וכל אסון ופגע, וחפצם הצליח בידם לאסוף בילקוטיהם הרבה קליפות פנינים; כי האויר העב הנאסף בתוך המוכנה הזאת יש בכחו לחסות על האדם ולשמרו מחליים רעים ונאמנים הנשקפים לו לרגלי חסרון שאיפת האויר. בימי הקיץ ישארו הצוללים מתחת למים כארבע או כחמש שעות רצופות, כל מגור ופחד לא יעלה על לב האדם המשליך נפשו מנגד ללחום עם מים אדירים, וגם דגי ההאַי לא יעיזו עוד להתנפל עליו באשר המוכנה הזאת תפיל עליהם אימתה פחד ויברחו על נפשם. אכן גדלה חכמתך אדם ונפלאים מועצותיך באופן נעלה!
¹) המצרים הקדמונים קראו את האליל הזה גם בשם „אנטהאר“ „סהר“ או „ירח“ גם „ווענוס“ (נוגה) והוא ציור ההצלחה לימין המלך וחופף עליו באברתו (ראה ספר מסתרי הגוים הקדמונים (מיטהאלאגיע) לה' טרעצעק דפוס ווארשא תרל"ה צד 28).
²) הציילאנים יאמינו אמונה אומן כי הפנינים הם אגלי טל שמים, אשר יורידום „בודהא“ לעתים מזומנים בכל שנה ושנה במצולת תהום רבה, והמושלען יבלעו אותם בפתחם פיהם על פני הים לשאוף רוח. ואולי תהיה ההגדה הזאת למקור המאמר השגור בפי ההמון: הרואה פנינים בחלומו סמן לדמעות.
³) בקרית לאנדאן תתנוסס כבאבן נזר חברה נכבדה אשר מטרתה היא לעזור בידי העובדים בכל מלאכת חרש וחושב. להחברה הזאת בתים רבים אשר במו יאספו וישמרו כלים מכלים שונים ומוכנות רבות ושונות. כל אחת ואחת למטרה מיוחדת וכלן להרבות החכמה והמדע. ובאחד הבתים האלה תמצא גם מוכנת הצוללים הנזכרה.
הקרב בין "מֶרִימֶק" ו"מוֹנִיטוֹר". כרומו־ליתוגרפיה, 1889. מקור: ויקישיתוף
הליכות עולם.
מאז החל האדם להשכיל ולקנות חכמה ודעת בכל תהלוכות הטבע ומשטרי השמים, וימצא בעוצם שכלו אמצעיים רבים להרבות תענוגיו בחלד ולשמור נפשו מכל דבר רע, ויחקור גם בצמחים ובדוממים למצוא בהם רפאות תעלה למחלות אנוש להצילו ממות; מני אז המציאו בכל דור ודור כלי נשק חדשים ועצומים להכחיד מחנות שלמות, וביחוד בימינו אלה המציאו כלי משחית נוראים מאד, אשר יורו כדורי מות ממרחק רב. והנה במלחמת האמעריקאנים מצאו דרך חדש לשים לאַל כל חיל אניות איבה בלב ימים, כי עשו אניות לבושות שריונים וכל כדור לא ייגע בהם לרעה.
אצל ניופאָרט-יוס באה אנית המתפרצים "מעררימאק" ביום 8 מערץ אחר הצהרים, ואתו שתי צינות רובים אשר ירדו אתה יחדיו מנאָרפֿאָלק ודזיעמסטואן על נהר דיעמס. ותפגע בניופאָרט-ניוס ובאניות השוכנות על חוף המבצר ההוא. שלשת האניות פרשו דגל המתפרצים על התורנים ונס צרפת בראש חבל. צדי האניה ופניו ואחוריו היו מכוסים בפחי ברזל כמדות פֿוט שתים מתחת לרקיע המים עד למעלה ראש כגג עשוי לבית. מעבר פניה לעומת רקיע המים נראו כמו יתדות מחרשה שנונים מברזל מוצק, ארכם 6 או 7 פֿוט. יש אומרים כי על האניה הזאת שנים עשר כלי מפץ, אך לא נראו החוצה רק שנים מעבר פניה אשר נשקפו מבעד לאנשבים עגולים ארוכים. מן המצודה מאָרנָע נשמע לראשונה קול רעם כלי מפץ ויהי לאות לחיל המצודה להתיצב במערכה. המחנה העשירית מצבא ניו-יאָרק שמעה דברי שר האלף אשר אמץ ידם למלחמה, והמה בשמחה שאפו לקרב. בעת ההיא ואניות איבה הלכו הלוך וקרוב לניו-פארט. אנית מלחמה אשר לבעלי הברית "קומבערלאנד" הפגיעה בה ראשונה ותור כדוריה נגדה; אחריו מלאה גם המצודה פאָנט-סיואלליא, ובזמן מצער עלה עשן הרובים מניופאָרט-ניוס. קצרו עין הצופים לראות מראש מצודת מאָרנאָע את הנעשה על פני המים, אך השמועה באה מפי הטעלעגראף כי האניות "קומבערלאנד ומעררימאק" נצבו במערכה. מעררימאק קרבה אל מתקוממה והקיאה אש מכלי מפציה אשר על עבר פניה; ותסוב אל עבר אחר ולא רפתה מאתה עד אשר גברה ידה ותקוב חור רחב 7 פֿוט במקום קו המים. ותחל קומבערלאנד לצלול כעופרת במים אדירים. ותרחק "מעררימאק" ממקום עמדתה ומרחוק ירתה אל אנית מציתה ותוסף למוט כי באו מים בקרבה. אך קומבערלאנד לא עמדה מלענות באש לצרתה כל עוד עמד כחה בה. כאשר כלתה מעררימאק להטביע את "קומבערלאנד" פנה את אנית הקיטור "קאָנגרעס" ולא עברה שעה אחת ואנשי צבא "קאָנגרעס" הרימו נס לבן, לאות כי יושיטו יד להתחנן לפני אויביהם כי אזלת ידם. ולא אחר רב החובל לשלוח סירת מלחמה לקחת שבי את פקידי החיל ואנשי הצבא, ולהמלחים נתן הרשיון לשוב אל החוף. בערב הצית האויב אש בקאָנגרעס ובחצות הלילה עלתה בלהב השמים וקול רעם מחריד נורא מאד השמיעה טרם נתבקעה ואיננה.
בעת ההיא כדבר בעתו באה המצודה השוחה על פני המים, האניה "מאָניטאָר" ובבקר התחדשה המלחמה. מערימאק לא ידעה עוד קרבת מאָניטאָר ותכין פעמיה לעשות ליתר אניות בעלי הברית כמשפטה אמש, אשר לא יכלו לעמוד נגדה, והנה לקראתה מאָניטאָר. שתיהן לבושי שריון ברזל והנה התרפקו אשה על אחותה בערך שתים או שלש שעות בקירוב ובריחוק מקום, אך גם בשתיהן לא נשחת כמעט כל מאומה. פעם אחת או שתים התקרבו כה אשה אל אחותה לנגוע בקציהן עד כי האמינו הרואים מרחוק כי האחת תטביע את השנית, אך כרגע התרחקו ותחלנה להרעים בכח כלי מפץ. לאחרונה הצליחה מאָניטאָר ותקוב חור בלחיי מערימאק עד כי נלחצה לשוב אל נאָרפֿאָלק יחד עם צי המתפרצים. מאָניטאָר הראה בעת ההוא עוצם ידו רב יותר מאשר האמינו עליו. הוא הראה לדעת כי הוא עשוי לבלי חת, לעמוד בקירוב מקום מול כדורי אש ורעה אליו לא תאונה. לא אחת כסו מים פניו, ובכל זאת לא צרו צעדיו ולא נעצר במרוצתו. רב החובל ה' יואָרדען נפצע בראשו בעת הציץ מלשכת הסגן, ויותר לא נפצע איש מאנשי מאָניטאָר.
"מוניטור". ציור מאת Oscar Parkes, שנה: 1936. מקור: ויקישיתוף
תבנית "מאָניטאָר" היא תבנית עגול מאורך (אָוואל פֿערמיג), ארכה 721 אמות (פֿוט) ורחבה באמצע 41 פוט. צדיה ישרים, כחומת אבנים, המכסה ישר כשלחן בלי שום מעקה, עליה נמצאו שני תנורים מרובעים, גבהם בערך שלש אמות, וגם הם לא נראו בעת מלחמה והעשן גם הקיטור יוצאים מבעד השבכה אשר על מכסה האניה נחפה בברזל בעבי שמנה דיום. על המכסה לא נשאר כל מאומה בעת קרבות, רק מקום למצב הסגן אשר תבניתו כתבנית מלונה מרובעת מברזל מוצק גבוה 3 פוט, ומגדל מיוחד באמצע האניה. פנימית המגדל הזה נותנת עדותה על עצמת האניה הזאת אשר תשחק להמון כדורי קלע. במגדל נמצא כלי מפץ אחד אשר יסוב על צירו בנקל אל כל עבר ופנה עד כי בהרף עין יוכלו לקלע אל מטרת חפצם. על המגדל הזה ועל גוית האניה נכר כעשרים אותות כדורי אש; יש אשר פגעו ישר במגדל, אך לא השחיתו בו כל מאומה, רק פצלו פצלות בקלופת הששר, אך אם ישיבו למשחו בששר אחר, לא יוכרו גם המקומת אשר נגעו הכדורים. אחרי הדברים האלה, נבין מדוע פנה מעררימאק עורף לפי דברי הרובים, לו ירו כדורים מוצקים, או אז הבטיעו את אנשי מציתם; אך מצות רב החובל עליהם לבלתי השתמש בהם עד אם ינסו אותם היטב, – ולא השתמשו בם מפחד פן יבקעו כלי המפץ מכחם הרב. מרוצת מעררימאק חמשה חבלים בשעה, בעת אשר מאָניטאָר יעשה שבעה חבלים בשעה.
על אנית מעררימאק נופץ כלי תותח אחד ונשברו צפרניה ונתק מעט המעקה מעבר פניה; בחלק העליון נבקע מכסה הברזל ושני כדורים ממאניטאר פרצו תוך קיר העץ; אך מחוץ לא נשחתה מאומה ונקל לתקן את הנשחת. עתה יצאה "מעררימאק" מחדש לעבודתה.
עתה החלו כבר מלכים רבים להכין להם אניות לבושות שריוני ברזל, אך גם חקרו ומצאו כדורי ברזל חדשים החודרים להבקיע בחומות ברזל אלו.
"המליץ", שנה שניה, מס' 28, 1 במאי 1862, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"לפי דברי מכה"ע הצרפתים נמלט בימים האחרונים הפרינץ וועלס בדי עמל מהאסון אשר נשקף לו מאת שודדי ים מקרב הפענים. בימי שבתו בסאן-רעמא יצא הפרינץ לשוח על פני הים באנית שיט איטלקית. עוד ימים אחדים לפני זה ראו בחוף אניה אשר שמה לה סתר פנים עוברת הנה והנה. על נסי האני התנוססו צבעי אמריקה והיושבים בה הראו כנוסעים למטרה מדעית ויכוננו חקר על עמק הים. אך כמעט יצאה אנית השיט אשר בה ישב הפרינץ אל מרחבי הים והאניה הזאת פרשה מפרשיה, ובכל מאמצי כחה חתרה לגשת אל אנית השיט. אולם לאושר הפרינץ נראתה בעת ההיא מרחוק אנית מלחמה בריטית אשר ראתה על אנית השיט אות, כי היא נתונה בצרה ותחל לרדוף אחרי האניה אשר לפתע פתאום נראתה עליה נס אירלנדי. עת רבה רדפה אחריה אנית המלחמה, אך בכל זאת צלחה ביד האניה האירית להמלט. בין כה וכה שב הפרינץ בשלום אל החוף."
"רבות רעות ותלאות אפפו את יורדי הים באניות והסולים במים עזים נתיבה עת החשך יכסה על ימים רחוקים באין אור לנתיבתם ונוגה לארחותם, יגששו כעור באפלה ישטו ולא ידעו אנה, כי לא יספיקו הנרות והעששיות להאיר למו חשכת הליל, ומה גם בעת ינשב הרוח ברוב עוזו וסער מצפון יתחולל בלב ימים ונרותיהם יכבו. הלא אז כפשע בינם ובין המות, חרדתם איומה ופחד נורא יחרידם לרגעים ורע ומר גורל האניה אשר עברו עליה גלי הים ויכסוה, כי תצלול כעופרת במים אדירים באין לאל יד האניה השנית אשר חשה לעזרתה, להצילה מתהום רבה, יען העלטה שוררת ולא תגלנה לעין העוורים, וכה יאבד צי אדיר עם המון אנשים בבטן הים מבלי עזרה! אי לזאת המציא הח' האָלם הצרפתי עששית חדשה העולה על חברותיה באורה הרב והחזק, והיקר מאוד לנוסעי הים ועושי מלאכה במים רבים. אורה הגדול הזה לא יולד מפאת חמימות או מכל דברים החמים המולידים אור-אשיי, ונהפוך הוא, כי לא תתלהב כלל אם נחממה באש, וגם אם נשליכנה בתוך גחלים להטים לא תדלוק, אולם אם ננסה להשליכה למים אז, לתמהון נפשינו, תוציא אור כשמש בצהרים, וברבות הגשם והרוח – גם אורה ירבה.
המכונה הזאת תצלח להציל על ידה איש אשר נפל מהאניה אל תוך הים, כי חיש מהר אחרי נפלו ישליכו את העששית ההיא אל תוך המים, וממנה יאיר אור חזק המאיר על קו-עגול גדול סביבתה, ואחריה ירדו לחפש אחר הנטבע להעלהו ממצולות ים. גם תצלח, להאיר הדרך לפני האניה בלילי ערפל ורוח סועה וסער ומטרות עוז, אשר אז תאיר העששית הזאת ביתר שאת וביתר עוז עד שאם תהיה מונחת על ראש תרן גבוה אז נוכל לראותה ממרחק 24 קילאמעטר (לערך 22 ווערסט ברוסיא).
ועתה, קורא נעים, נחזור נא להתחקות על שרשה מדוע תבער בלא אש? מה זה הכוח אשר לא יסבול אש וחמימות ורק בהתחברו אל המים אז יבער כמו אש? – דע לך, כי המכונה הזאת מחוברת מאלה הדברים קטני הערך: מארגז קטן העשוי בתמונת מראה-הקנה (צילינדער) גבהו 12/100 מעטר, ורחבו 8/100 מעטר, מדרך גגו יצא קנה נחושת הוא קנה-המאיר ונקבו אטום במגבעת העשויה ממתכות רך. בתוך קנה-המאיר הזה עומדת שפופרת ארוכה מראש קנה-המאיר עד קרקעיתו של הארגז ובה שלשה פתחים פתוחים לתוך הארגז. והארגז ימלאו אם איזה דבר כעמיי אשר יצלח להוליד אור, ואז יסירו המגבעת מעל ראש קנה-המאיר ואת הארגז ישליכו אל תוך המים, ואחרי אשר המים יבקיעו מבעד השפופרת אל הארגז וירככו את הדבר-הכעמיי, אז פתאום תתלהב בלהבה גדולה ותראה מבעת ה קנה-המאיר. וכן תאיר העששית משך שתי שעות, אך אור בהיר לא תאיר רק במשך ארבעים וחמשה מינוטען.
אמנם המכונה הזאת תשתנה לפעמים על אופנים שונים וכל זה לפי צורך העת ורק למען הציל נפש אדם, אשר לזה צרוכה זמן הרבה, תעשה המכונה כפי מה שאמרנו, אולם בעתים אחרות יקרה, כי המשך האור איננו נצרך כלל רק הגדלת האור, למשל: אם איזה אניה בחזקת סכנה או למען האיר אותה וגם ליתן אות להאניה האחרת, להחיש לה עזרה, מורים מכלי תותח כדורים המלאים בדברים-כעמיים המאירים האלו וכו'.
החלקים אשר מהם יחובר מין הכעמיי-המאיר נודעים המה להחובלים ונמצאים תחת ידם תמיד לעת הצורך. ואלה המה חלקיו: אם נקח פהאספאר עם נֶתֶר הנשחק הדק ונחממו במעבה-האדמה (אשר מציקים בהכל הכלים) עד אשר ישרף היטב יעיף הפהאספאר ויבולע בחיק הנתר, ומהחבור הזה יולד מין כעמיי הנקרא „קאלציא מחבור הפאספאריי“. טבע הכעמיי הזה הוא, לחלק ולפרד המים ואשר מזה יולד „המלח-הפאספאריי“ „ויסוד-המימי הפהאספאריי“ המתלהבים מעצמם. ועתה הלא דעת לנבון נקל, מדוע תאיר העששית רק אם נשליכנה במים ולא ע"י האש.
המצאת המכונה הזאת הנקראת טאטאפאר נתגלה עוד בשנת 1857 ובהשנה השניה נבחנה על האניה „ברעטאן“ אשר היתה תחת פקודת רב החובל פאטיוא, אולם ברבות הימים נשכחה ונאבד זכרה ואח"כ בשנת 1868 נתחדשה עוד הפעם בארץ צרפת ומסיבת מלחמת האשכנזים והצרפתים בשנת 1870 חדלו הצרפתים, להרים העששית הזאת על תרן אניתם ורק בחופים אחדים ובארץ בריטניה עוד לא יסוף שמה וזכרה."
שלמה בערמאן, איש קאזעלעץ.
"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, גליון יט, 18 בינואר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית המערכה "הנסיך פוטמקין", 1905. המקור: ויקישיתוף
טלגרמות:
אודיסא. – אניות הקטור „הנסיך פאָטעמקין“ ו„רוסלקא“ התנגשו זו בזו. רבי החובלים של האניות האלה יבארו את הסבה לזה באופנים שונים. אומרים שסבת ההתנגשות האמתית היא – נטות האניה רוסלקא מהדרך על יד מגדל המאיר „וויערכנאָוואָלוק“ במאנה לצאת מתחת קרני האור של המגדל. בהאניה „רוסלקא“ נפצעו שלשה נוסעים בפצעים אנושים פחות או יותר. „רוסלקא“ ירדה בעצמה מהחול שנשקעה בו ותעבור את חרסון ותכנס למקום עמדת האניות לתקן את שבריה.
"המליץ", שנה ארבעים ואחת, מס' 165, 8 באוגוסט 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 