פרפראות לחכמה.

[…]

זה לא כביר נשלח מכריסטיאניא באנית הקיטור, אחד המשוגעים בלוית שומר לראשו אל בית המשוגעים הנמצא לא רחוק מעיר ההיא. אך כמעט הסיר השומר עיניו מן החולה, קפץ המשוגע הימה. האניה שטה אז בעצם מהירות מרוצתה, ובטרם העמידוה ויפליגו אני-שיט בים, עברו עשרה רגעים; כל העת ההיא, שט החולה, אשר לאשרו הוא שוחה מהיר וחרוץ, על פני המים, ויקרא לעזרה בקול גדול ולא יסף. באחרונה משוהו מן המים וישיבוהו אל אנית-הקיטור, אך כאשר הביאוהו אל בית החולים, היה בריא אולם, שלם ברוחו, שלם בשכלו, וממחלתו לא נשאר כל זכר ורושם. אחד המכ"ע היוצאים לאור בשוועדען, בהודיעו את דבר המקרה הזה, יוסיף לספר כי יסוד השגעון של אדון זה, היה הרעיון אשר התעהו בשוא, כי אין לפניו כל חכמה ואין עצה ואין תבונה, בלתי אם לטרוף נפשו בכפו; אולם כאשר עברו מים על ראשו, והסכנה פרשה באמת את מצודתה על חייו, אז נגה פתאום אור על תעתועי בינתו, והשכל הטוב שב להאיר פניו אליו כבראשונה.

---

"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 4, 17 בינואר 1888, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

יורדי הים

אגודות וחברות רבות נמצאות בלונדון הבירה העוזרות בידי חכמי חרשים עושים בכל מלאכת חרש וחושב (קונסטווערקע). לתכלית זאת כוננה אחת החברות ההן בתים וחצרות מכילים כלים מכלים שונים ומכונות נפלאות אשה רעותה למטרתן, באחד הבתים האלה נפגוש מזרק אחד מעופרת רחבו ששת אמות וחוט שמונה עשרה יקיפהו, בטבורו משתרע ויורד עד היותו לבאר עמוקה מאד, ממעל לו אחוז בעמוד ברזל תלוי כלי אחד בתבנית כורת דבורים בשלשלת ברזל, אותו נקרא בשם „פעמון הצוללים“ בו ירד כל החפץ אל נבכי הימה. במכ"ע „גארטנלאבע“ יסופר מאת אחד הצוללים אשר ירד בו למעמקי מים אופן המכונה ומעשיה:

„תשוקתי הנמרצה להתהלך בחקר תהום לא נתנה מרגעה לי עד אשר הלכתי העיר פלימוט – כה יאמר הצולל – אשר בלונדון, במקום נהרים רחבי ים פלים וטאמור המשתפכים אל תוך התעלה, שם המים מי שחו ונקל להצולל לרדת עד קרקע הים, זממתי אף עשיתי ואשא רגלי אל העיר ההיא. בבואי מצאתי אנשים מתי מספר אשר זאת עבודתם לרדת יום יום עמקי תהום רבה לחפש כבנרות אחרי נפלאות בקרקעיתו, בעצם העת ההיא הכינו עצמם לדרוש ולחפש אחרי אניה אשר טבעה ימים אחדים לפנים[.] שמלותם לעורם בגדי צמר, ואם עמקו המים ביתר עז יחגרו חגורת ערבי נחל מעולפים כמו כן בצמר, אלה הבגדים ילבשו עליהם למחסה מקרירות המים לבל יקררו גופותם. האנשים בריאי בשר וטובי המראה ותאות אכלם עזה מאד וכאשר שאלתי אותם סבת בריאות גופם, ענוני: יש בכח האויר הארץ הנאסף בתוך הפעמון להבראות ולהשמין את היורדים בתוכו לשמרם מחליים רבים ונאמנים. בימי הקיץ ישארו מתחת למים מהשעה השביעית בבוקר עד הצהרים ומשעה הראשונה ועד הששית בערב, הכלים הנצרכים לזה נאספים על אניה גדולה, אשר עליה ימצאו הפועלים הצוללים מנוחה ונופש אחרי עבודתם. נעתרו לי האנשים אל תחנוני לצלול עמהם במים עזים וילבישוני את הבגדים העשוים מגוממי אשר לא יתנו את המים לנגוע בבשר האדם, ואשים ברגלי את מנעלי העופרת אשר משקלם יחד כחמשה ועשרים ליטראות, וחגורת עור במתני אשר בו תקועים חרב וחנית או סכינים להלחם נגד תניני הים כי יפגשו באדם ויפערו פיהם לבלעו, על ראשי שמתי כובע נחושת היורד עד הצואר ומחוזק בטבעת, ושתי בתי עינים מזכיכות יפה פתוח לי מעט אשר בנקב ההוא תקוע קנה הנשימה מעבר מזה לשאוף רוח צח, ומעבר מזה קנה להוציא את האויר המעופש והנשחת, ומלבד המנעלים והכובע תלו עלי ועליהם מטיל ברזל כבד משקל ארבעים ליטראות.

אות נמסר לי כי מדי אחפוץ לצאת לרויה מן המים אמשוך בחבל האחוז מתחת לזרועותי ארבע פעמים וידעו השומרים העומדים ממעל להמשני ולהעלותני מן המצולה. האנשים לא יעלימו עין רגע מן החבל ולא ידברו עם אדם ולא יסיחו דעתם ממנו; וחוט משזר נתנו בידי לקשור קצהו האחד אל סלם החבלים אשר על האניה הוא הנקרא „חוט המורה דרך“ לייטפאדען, כי בהתעות הצולל מני דרך החוט הזה יוליכהו ישר.

אחרי שמעי את כל האזהרות שהזהירוני נסתם גם פי ושפתי, ולא יכולתי לראות ולשמוע, ורק ברב יגיע כחי יכולתי לזוז ממקומי מכובד המשא, ירדתי בסלם החבלים וברעש ורעם ראשי הגלים מעל לראשי, אז חיל ופלצות זועה וחרדה אחזוני וכאב ראש פתאום נפל עלי, ואסבול כל מכאוב וחרדה למען בצע זממי מימי קדם, ואחרי כל המשא הכבד נשאוני המים ויטלטלוני כקנה במים ברדת ועלות, וכאשר העמקתי לרדת למטה כן אפס כאבי ופחדתי תמה ספה. האח! קראתי „מה רבו מעשיך ה'“ מנהמת לב אמת וחרד, אין מספר לבעלי חיים שונים אשר ראתה עיני הפעם אשר גם ספרי הטבעים אולי לא ידעו מהם; אבן ספיר ושוהם לא עלו בידי, כי לא בנקל ימצאום גם המתמידים בעבודתם זאת, יש אשר יעלו וירדו ויעלו חמש פעמים עד אשר ימצאו גרגיר אבן יקרה, אך עם כל העבודה הקשה לחקור ולחפש בידיהם לא תכבד העבודה על האנשים; לא תאריך להם ימי שבתם מתחת למים, ולבם חזק ועשוי לבלי חת, ואנכי העליתי בידי אבנים אחדות כדוריות ובעלי קצוות לזכר עולם. משך שעה אחת התהלכתי בחקר תהום עד כי נפשי עדנה לראות באור השמש ולא יכלתי למשול עוד ברוחי. משכתי בחבל כפקודת מלמדי להועיל ארבע פעמים ואצא בשלום. זאת נחמתי בעבודתי כי הביטה עיני קרקע הים ואחזה מפלאות יוצר כל.

---

"קול מחזיקי הדת", שנה חמישית, מס' 3, 25 באוקטובר 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ידיעות העולם והטבע

הטארפעדען ומתנגדי הטארפעדען.

כאשר נודע בין החיים או בין המתים עלילות ומפעלי מכונת הטארפעדען לבלע ולהשחית באין מציל, ותאזור חיל להשחית ולהוריד מצולות כל צי אדיר בימי מלחמת האזרחים באמעריקא, השתדלו האדמיראלען הבריטאנים בכל כחם למצוא תחבולה להגן על אניותיהם מפני הטארפעדען לבל יגעו בהם לרעה, כי אניות בריטאניה עם מגיני ברזל הגדולות כענקים באו בסכנה גדולה מכלי המשחית האלה, מבלי תוכלנה עוד להחזיק מעמד ומצב במים אדירים ולהראות את כחן וגבורתן, אשר רק באלה שם אנגליא נאדר במלחמה עם אויבים אשר כחגבים נחשבו לנגדם בצאתם לריב עמה על פני הים, ואנגליא הנאורה והאדירה רק באנית מלחמה יכלה לרדת מגדולתה מפני המשחיתים הקטנים האלה. התחבולות וההמצאות לקצות בהטארפעדען לבל ישחיתו באניות מלחמה גדלו ורחבו במשך העת אף הוסיפו חיל להמציא תחבולות שונות במה להחליש את כחם לבל יוסיפו עוד לערוץ אניות בלב ימים. מן העת אשר החלה רוסיא ללחום את תוגרמה, ח' נאוואל-טארפעדא-שאלל בפארטסמוטה הגדילה והפליאה לעשות בענין מחלישי הטארפעדען עד מאד.

הנסיונות האחרונות הראו לדעת כי יוכלו להתקרב בטח מצד הים אל החוף המלא טארפעדען בלי שום סכנה באופן בטחון בדוק ומנוסה כמו האופן והמעשה אשר יעשה להוריד עז מבצר משגב על פני היבשה כמו ע"י החפירה והמחתרת מתחת לארץ (?אפפע) וכן היא פעולת מתנגדי הטארפעדען על המים, כי נשלחים המה אל החוף החמוש בטארפעדען טארפעדא מתנגד אשר יתבקע ויבקיע עמו את כל הטארפעדען הנמצאים שמה להתפוצץ לרסיסים לפני בוא הזמן הנכון. במתנגדי הטארפעדען ישנם שטות משטות שונות, אך הפשוט מכלם הוא: טארפעדע הטעון במשקל 500 ליטרות צמר גפן מורה (שיסבוימוואללע) כבוש הכבד במשקלו עד כי ירד במצולה ואותו יקשרו על עלי העוגן השוחה (באיע) אשר עם שטף המים או בחבל יורידוהו ויניחוהו אל חוף האויב וכאשר יבוא ויגיע אל נקודת מטרתו, אז ע"י מכונה מזרם העלעקטרי יתירוהו ויבעירוהו וע"י ההתבקעות וההתפרצות (עקספלאזיאן) שלו יביא את כל הטארפעדען הנמצאים בשטח 120 מעטער להתבקעות והתפרצות גם כן. האופן הזה שנו וישלשו ובזמן קצר החוף החמוש יהיה צלול מבלי כל כלי משחית.

אל המטרה הזאת ישתמשו ג"כ באנית קטור קלה החותרת במים באמצעות מכונה עלעקטרית. האניה ריקה בלי אנשים תתנועע בכח עצמה (אויטאמאטיש) ודומה בתבניתה כמו הלאי־טארפעדא. בהבוג שלה ישנה כמין כר דוחף (בופפער) והיא תתקרב אל הטארפעדען או עלי העוגן שלהם ותערערם ותנפצם גם יחד ע"י מכונת הטארפעדא המתנגד אשר תשא בחיקה ותרד בעת המוכשרת מצולה. למען טהר את רשתות ומעצורי כבלי הברזל מהדרך, עשו טארפעדען קטנים וטעונים 2 וחצי ליטרה צמר גפן מורה ואלה ינפצו ויפוצצו לרסיסים חבלי הברזל אשר חוליותיהם בעובי 1 ושלשה רביעיים אצבע (צאלל) בעוד אשר 100 ליטרות אבק מורה לא יוכלו לנתק אותם ולפגוע בהם לרעה. המכונות וההמצאות האלה המציא הקפפיטאן ארטהור מהמארינא האנגלית.

להגן על אניות מלחמה הגדולות מהטארפעדען המתנועעים צלחה בדעת ממשלת אנגליא בתחלה לתת לכל אניה ללות אותה סכום אניות קטנות ולהעמיד עליהן כלי תותח או כוננו חוטי קשת מקוי ברזל כפח להגן עליהם לבל יקרבו הטארפעדען אליהן, אבל עתה משכה את ידה מההכנות האלה כי התחבולה הראשונה תפריע את האניה בעת קרב ולחם, ושכר המגן מהתחבולה השניה יצא בהפסד כבדות תנועת האניה על ידה באבדה את מהירותה מפני רשת קוי הברזל. לכן עתה עשו בהמארינע האנגלית את הכדורי המאור העושים את צבא האניה לרואים ואינם נראים בשם „האלמעס דיסטרעס סיגנאל“ כי בעצם היום לא תגדל באמת הסכנה מהטארפעדען המתנועעים וכל צורך ההגנה מפני כלי המשחיתים לבל יקרבו אל הספינה הוא בעתותי חשכת הלילה, לכן התחכמו לעשות תחבולה ולהאיר בלילה את סביבות האניה למען לא תוכלנה להתקרב אליה שום דבר מבלי יתבוננו ויראו אותו, ואת האניה בעצמה להשאיר אותה בחשכה כבתחלה. התחבולה הזאת היא הרכבה כעמיית אשר תבער ותדליק מדי נגעה במים. את החומר הזה יעשו בתמונת כדור כי תותח וקשה למאוד עד כי יוכלו לירות אתו במרחק מן 600 עד 2500 מעטער ולא ישבר ולא יתפוצץ לרסיסים, וכאשר הכדור הזה יעלה על פני המים יבער בהיות שוחה על המים באור בהיר משך זמן משלושים עד ארבעים רגעים ולא רוח סערה ולא המים יוכלו לכבות את שלהבת אשו, ויען כי הכלי משחית וויטהעהעאד-טארפעדא נצרך קרוב מקום של 1000 מעטער והשטאנגען-טארפעדא לא יפגע לרעה רק בהיותו סמוך וקרוב מאד אל עצם האניה, הלא תעשה מקלעת כדורים בוערים כאלה שטח גדול מלא אור בהיר אשר הארטילעריא מהאניה יראו היטב את כל הנעשה סביב להאניה ובלי משחיתי האויב לא יוכלו להגיע מבלי לראותם בעוד מועד להשמר מפני הסכנה מחבלי משחיתים נגעי אניות הצבא.

אמנם כן דבר הכלי משחיתים הטארפעדאן ומתנגדי הטארפעדען לא באו עוד לשלימות מלאכתם, ועוד תקונים והמצאות יבראון ויתחדשון בקרב הימים כבראשונים כבאחרונים, אך זאת דבר ברור כי הטארפעדא ודומיהם יוכלו רק אז להביא כליון חרוץ אם ידים חרוצות ומחרפי נפשם מוליכים אותו ואם אנשי צבא אניות הים אבדו את ראשם או ישנים המה. אבל מה יענו אחריהם רודפי השלום ומוקירים את חית האדם: מי יתן ויעלה ויבא ויגיע בעגלא ובזמן קריב היום הגדול האדיר והנאור אשר יקים ה' אדון השלום את חזון בן אמוץ: לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה“ עם כל יתר תנחומות חוזי אל על עם ישראל ועל גוי ואדם יחד.

המעתיק: אהרן יעקב ריבלין.

---

"הלבנון", שנה ארבע עשרה, מס' 20, 21 בדצמבר 1877, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.