מקבוצת ידידים בקופנהאגן נתקבלה באמצעות מר מ. כספי, יו"ר סניף חי"ל בירושלים, מתנה נאה בשביל המוזיאון הימי. אוסף של 8 מפות רבות ערך מהמאה ה-15 וה-16; מפת העולם מהמאה ה-15 ואלבום עם פרושים למפות הנ"ל.
במוזיאון הימי נמצא אוסף של מוצגים שונים, כגון תבניות חבלים, אוסף דגי הארץ, מכשירי אניות, מפות ימיות, תמונות, צלומים, ספרות וכו'. המוזיאון ייפתח בתחילת ינואר לביקורים מאורגנים של ארגוני הנוער ותלמידי בתי-הספר.
ועד המוזיאון הימי פונה לקהל בקריאה לתרום מוצגים ימיים שונים למוזיאון.
עתוני חו"ל מתבקשים להעתיק את הקריאה הזאת. הכתובת: חבל ימי לישראל, תל אביב, שדרות רוטשילד, ת. ד. 1917.
"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4115, 21 בדצמבר 1938, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ועדה שנבחרה בישיבת מרכז ה„חי"ל“ עיבדה בקוים כלליים את תכנית המוזיאון הימי. לפי שעה נקבעו הסדורים הבאים: הידרוביולוגיה, אוקינוגרפיה, בנין אניות, מכשירי ספנות, נמלים ותולדותיהם, הספנות בארץ ישראל, ספורט ימי, תוצרת הים ומכשירי דיג, ספרות ימית, ציורים ותמונות, תבניות שונות.
הועדה באה בדברים עם יחידים וארגונים שונים בארץ ובחוץ לארץ, והחלו להתקבל המוצגים הראשונים. בית המסחר „טראנסמארין“ בחיפה תרם אוסף דוגמאות של חבלים ושרשראות שונים; באמצעות מר ח. ברלס (מחלקת העליה של הסוכנות היהודית) נתקבלו שני אטלסים עתיקים יקרי המציאות וספרים; סניף ההסתדרות הציונית בהמבורג שלח אוסף ספרים מקצועיים ימיים שונים. כמה מוצגים, – תמונות, מכשירים שונים, ואוסף דגים ממי הארץ – נרכשו בכספי התקציב שהועמד לרשות הועדה מטעם מרכז ה„חי"ל“. באמצעותו של אחד מידידי החי"ל בקופנהאגן – מר מרגולינסקי – נקשרו קשרים עם המוזיאון בהלסינגר שבדנמרק ומנהלו מר קנוד קלאם הבטיח לעזור לועדה בעצה ובהדרכה ולתת יד לעבודתה.
כן, תיקבע במוזיאון מחלקה מיוחדת הקשורים במלאכות-ים שונות הנעשות שמטרתה לייצג את תוצרת הארץ בענפיה בארץ-ישראל. ההצעה לסידור המחלקה נתקבלה ברצון ע"י יצרנים שונים שנתכנסו לפגישה מיוחדת בענין זה ב-25 במאי ע"י ועדת המוזיאון, ויש לקוות, כי במשך הזמן תשמש המחלקה הזאת אמצעי רב ערך להגברת השימוש בתוצרת הארץ בעבודות הים.
חברי ה„חי"ל“ וידידי הרעיון להקמת מוזיאון ימי בארץ, שבידיהם מוצגים שונים או דברי ספרות ימית, מתבקשים לבוא בדברים עם ועדת המוזיאון המרכזית בתל-אביב: ת. ד. 1917, טלפון 2437, או לסניפי „חי"ל“ בערים ובמושבות.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5740, 13 ביוני 1938, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. הידיעה התפרסמה גם ב"דבר", 16 ביוני 1938, עמ' 4.
ינאמו ה"ה: י. גרינבוים, א. ז. הופין, ד"ר ב. מוסינזון, ד"ר מ. סולוביטשיק, ישראל רוקח ודוד רמז.
בתכנית האמנותית: „המטאטא“ לימאות העברית“.
תשתתפנה התזמורת של „מכבי“ ו„הפועל“ והפלוגות הימיות של ארגוני הנוער על תלבשתם ועל דגליהם.
החל מיום ג' יקושטו חלונות החנויות והבתים בתויות מצוירות של החבל הימי. ביום חנוכת הנמל יענדו תושבי ת"א את הסרט של ה„חי"ל“. רדיו ירושלים ישדר תכנית ימית אמנותית.
כרטיסים להשיג במכירה מוקדמת ב„ארמון“, אלנבי 50, ובערב החגיגה בקופת „בית העם“ משעה 6 בערב. בשביל חברי החבל הימי לישראל – הנחה ב-50% רק ב„ארמון“.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5647, 21 בפברואר 1938, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עפ"י השתדלותו של מפקד-האניה היהודי, ה' אומברטו סטנדלר, הידוע לקהל הנוסעים באניות ללויד-טריסטינו, הואילה חברת האניות האלו להגיש לבית-הספר „זבולון“ מתנה יפה בצורת מכשירי-ים לצרכי בית-הספר.
ע"י מתנה זו גדל רכושו של בית-הספר בהרבה ויוקל מלוי תפקידיו בשנה החדשה.
הנהלת בית הספר מודה לחברת „ללויד טריסטינו“ על המתנה הנאה, ושמחה להודיע לקהל כי נגשה לבנין „זבולון“ על שפת-הים.
"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 269, 25 באוגוסט 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קוראי עתוננו זוכרים את הרפורט הימי של הקפיטן הלפרן בענין האסון, שקרה לספינת-הלמודים העברית הראשונה „שרה א'“ בימה של באסטיה ביום 26 בינואר ש"ז, כשעלתה על השרטון בפי הנהר גולו.
כשעברתי על הידיעות, שניתנו בעתוני קורסיקה וצרפת („באסטיה ז'ורנל“, „פטיט מרסייל“, וכו'), נזכרתי, שלא הרחק מים זה קרה האסון לחלוצי-הים העבריים בספינה „עמנואל“, שטבעו במצולות-ים לפני כמה שנים ולא נודע מקום-קבורתם. הקורא התמים, הקורא את עתונות הישוב, אינו יודע על כך, לא ידועה לנו גם העובדה של „שרה א'“ ואף לא קרא על פרשת מלחמתם האמיצה של ספני „שרה“ וקציניה באיתני-הטבע, שאמרו לכסות בגליהם את חלוצי הים העברי, כמו שעשו ל„עמנואל“.
סופה וסער, הספינה נישאת במהירות ונכנסת למלחמה עם הים הגועש, השליטה על ההגה קשה וכמעט בלתי-אפשרית, נוסעים בכל כוח המנועים, כולם עומדים על משמרותיהם, ממלאים את ההוראות של הקצינים ושל רב-החובל ופתאום: חבט! הספינה נתקלה במשהו ואינה זזה עוד… מתברר, שהספינה עלתה על שרטון, שאינו מסומן על המפה הימית. לאחר מלחמה קשה ומאמצים אין קץ עד אבדן הכוחות ממש עובדים כל הספנים עם קציניהם ומפקדיהם ומנסים בכוחות עצמם להזיז את ספינתם מעל השרטון, אך לשוא! בתוך סערת הים הגועש נשלחו 2 מן האקיפז' להריץ עזרה מנמל באסטיה הנמצא במרחק של 5 מיל מן הספינה, ובינתיים מכים הכלים בכל כוח-עוזם ואומרים להטביע את הספינה, שמתחלת לספוג מים… מתחלת עבודת-המשאבות ומשאבות-היד, הכל עובדים במסירות-נפש כיאות לאנשים הנתונים לסכנת הגורל העיוור, אולם הספינה מתמלאת מים יותר ויותר וכורעת על צדה 30 מעלות. ספינת-הצלה חשה לעזרה, אולם אינה יכולה להתגבר על הסערה וחוזרת כלעומת שבאה. המיליציה הימית של באסטיה מנסה ומתאמצת להתקשר עם הספינה, מטלגרפים לחברות-אחריות, לספינות-הצלה ומשיכה, המגדלור של קנסגרו מאַתת כל הזמן ונמצא בקשר עם הספינה המופקרת לגלים. ספינות-דיג, שנמצאו בסביבה, חשו לעזרה, אולם לא יכלו לעשות כלום. ובינתיים הגיעה ספינת-גרר „סוקו“ בלוית ספינת-מכס מבאסטיה, שתי ספינות-הצלה כבירות-כח של החברה „נרי“ מליבורנו חשו לעזרת „שרה“ והתקרבו לספינה. אחרי חילוף-דברים עם הקפיטן, נוכחו לתמהונם, שאין כאן פניקה ושום אותות של פחד, כולם עומדים על משמרותיהם, מי במשאבה מי בנקוי הספינה בלוית מטאטא בידו, כל העבודה מתנהלת כרגיל, כאילו לא קרה כלום. לאחר טקס של פרידה ושירת „התקוה“ בלב ים, עזבו הלמידים בפקודת רב-חובלם את אמם-ספינתם בכאב-לב ובעינים דומעות והובאו לבאסטיה. מז'ר מסוני, אחד מן הקצינים הראשיים שנשלח על-ידי שלטונות-הים בבאסטיה להוריד את האקיפז', נתן פקודה לרב-החובל הלפרן לעזוב את הספינה, אולם רב-החובל סרב ובחר להטבע עם ספינתו היקרה לו מחייו, אולם לאחר דרישות שלטות-החוף הוכרח מר הלפרן עם הקפיטן בויבסקי, פרנקל ושני ספנים לעזוב את הספינה. רק אז התחילה עבודת-השאיבה. לאחר הוצאת המים הוקל משאָה ו„שרה א'“ צפה על-פני המים.
לא היה גבול לשמחתם של הספנים, ששהו בבאסטיה, למראה ספינתם המתקרבת לנמל. הם קפצו עליה, על „שר'לה“, ליטפוה בידיהם וקראו: „שרה“ שרתנו… שרת הים העברי.
לאחר ששהתה זמן-מה בבאסטיה, הובאה „שרה א'“ לנמל ליבורנו והוכנסה למספנה לתיקון. המומחים אומרים, שאחר התיקון תוכל „שרה א'“ לשוב לשרותי-הים בלא כל סכנה, והישוב העברי ישמח לקבל את הגבורים הצעירים, כובשי הים בפיהם, שירת כובשים ומנצחים.
תלמידי „שרה א'“ נסעו עכשיו לבית-הספר בצ'יביטבקיה, ואחר שינוחו קצת מהרפתקותיהם, יתחילו את לימודיהם המקצועיים בבית-הספר, מי בספנות ונאביגציה, מי בדיג מכאני, בנין-ספינות, מכונאות ימית, וכו'.
בעוד כמה חדשים תגמור את חוק למודיה קבוצת הדייגים בצ'יביטבקיה המונה 15 איש, וביחד עם צי קטן, המורכב מספינות-דיג חדישות עם טרולים ועם כל המכשירים החדישים, יפליגו לארצנו להשתקע בה ולפתח עבודת-דיג שכלנית, שתקטין את אימפורט-הדיג הגדול מן הארצות השכנות ושתפתח ענפי-פרנסה חדשים לעשרות משפחות עבריות.
* * *
כדאי לציין, שהחי"ל שנוצר לפני כשנה ושכל פעולותיו הכבירות במקצועות הספנות העברית מתרכזות אך ורק בפקידות ענפה ואוסף כספים, ושהוא מתימר להיות המוסד הימי הישובי היחידי, השכיח את „שרה“ בזמן ששהתה בארצנו, והוא ממשיך גם עכשיו בשיטתו זו. באספותיו, שמונים בהן את ההישגים הימיים של היהודים, אין זכר לבית-הספר הימי בצ'יביטבקיה, אין זכר ל„שרה א'“, ל„תיאודור הרצל“, לקבוצות הדייגים ולעשרות התלמידים והקצינים, שגמרו את עבודתם ב„שרה“ ועובדים לעשרות בספינות רבות בימי-תבל כולם. לכל אלה אין זכר, אלה אינם קיימים תחת שמינו, אלה אינם בנינו ואין להם קשר לכיבוש הים ולפיתוח הספנות העברית.
ברית ידידי הספנות העברית תזכיר זאת בקרוב לישוב ותתחיל במפעל כביר להעברת בית-הספר הימי לארץ-ישראל וכמו-כן במפעל-הדיג שלה.
ש. רוזנבוים
"העם", הוצאה חד פעמית, 4 במרץ 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מעמד גדול היה ביום ו' על חוף ימה של קיסריה. „נחשון“ עשה שוב „קפיצה גדולה הימה“. בשבועות האחרונים הושלמו שלוש ספינות־מנוע־ומפרשים, נועדות לדוג בעומק הים. שתים מהן, „נקדימון“ ו„נאמן“, כבר עושות עבודתן במים רבים. השלישית נגמרה ביום ו' ונקבע המסמר האחרון בשלט הספינה – „נצחון“. מפאת הסערה הגדולה לא באו למקום כלי השייט של „נחשון“ ושל ישובי דייגים ואיגודי ספנים.
לקיבוץ שדות־ים באו אנשי הים, מן הנמלים וכפרי־החופים, נציגי הועד הפועל של ההסתדרות, המרכז החקלאי, מזכירות הקיבוץ המאוחד, החבל הימי לישראל ומחלקת הים של הסוכנות היהודית. הבאים התאספו במספנת הקיבוץ שהוקמה בה במה וקושטה דגלים, ביניהם דגל „נחשון“: שבעה כוכבי תכלת על פס לבן על רקע אדום.
גוסטה שטרומפף מסרה בשם „נחשון“ את יומני העבודה של הספינות לחבר הדייגים ממשמר־הים („נקדימון“) ועין־הים („נצחון“). ציינה כי הגענו להישגים גדולים. עלינו על מורינו האיטלקיים, סיפרה על הלבטים הגדולים שעברו על כל אחת מן הספינות: „נקדימון“ – תכניותיה נעשו בהולאנד וכמעט שנפלו בידי הנאצים, אך ניצלו, הועברו לארצות הברית ומשם לארץ־ישראל, וגם כאן התנכלו לה רוחשי רע, ולבסוף נבנתה הספינה כולה פלדה ב„וולקן“. „נאמן“ ו„נצחון“ נבנו במספנות „עוגן“ ושדות־ים, ותכניותיהן מקוריות־ארצישראליות ונעשו על ידי הח' בּאַ'אֶראַנו.
יהודה המבורגר משדות־ים מסר מעברו של הקיבוץ, שמלאו לו חמש שנים ללא קרקע, ללא מים לשתיה ולמשק, ללא תחבורה וללא שיכון וחשמל. לקיבוץ עתה ניצני גן־ירק, פלחה ומטעם על אדמה חכורה, וכבר יש משק ימי מפו־ [חסרה שורה] מספנתו. הביע תקוה כי „פיק"א“ תגיש את עזרתה בביסוס המשק. פנה בקריאה להיחלץ לעזרת הפלוגה הימית של „הפועל“, ת"א, בית היוצר לספן ולדייג העברי.
דיברו עוד בר-כוכבא מאירוביץ („עוד לא כבשנו את הים אבל כרתנו אתו ברית“), י. טבנקין („נדרנו נדר שקיסריה זו, שנבנתה מחורבנה של ירושלים, תיבנה בימיה של ירושלים ותהיה עברית“). מ. ריבלין (מחבל הימי לישראל). ב. רפטור ערך אזכרה לחלוץ כובש-הים זיאמה חייקין.
סיים ד. רמז, שמסר מקצת מה שנעשה על ידי ההסתדרות כדי להניח „נתיב במים עזים“. לא הקבוצים בלבד – התנועה כולה נכנסה לים ונפתחה לעינינו דרך המרחיבה את אפקי הארץ.
לועד הפועל של ההסתדרות יד בהקמת מחלקת הים של הסוכנות היהודית. אחת משתי מניות היסוד של נמל תל-אביב היתה הסתדרותית. „נחשון“ הוקם עוד לפני שקמו קיבוצי הדייגים שלנו. השליחות הימית הראשונה לחו"ל קיים חבר הועד הפועל גולדה מאירסון. גם החבל הימי נוצר וקיים בשיתופה הפעיל של ההסתדרות. השם „נחשון“ הונח ע"י ברל כצנלסון והוא מביע נאמנה את התפקיד. קרה לנו נס על הים, ויש לנו התחלה של ממש, הקוראת להמשך רחב-ממד.
המסיבה נפתחה ונסתיימה בשירת המקהלה של קיבוץ שדות-ים. מן המספנה עבר הקהל לחוף הים ושם נחנכה הספינה „נצחון“. הטקס הוסרט על ידי „כרמל-פילם“. בשעת סעודת-דגים, ערוכה בטוב-טעם בחדר-האוכל של הקיבוץ, דיבר י. שפרינצאק („דגל הנחשונים יתנוסס בחופנו, יראה לתועים דרך, יספר על מה שהזנחנו, ויעודד מה שהקמנו“).
הספינה „נצחון“ היא החמישית של חברת „נחשוןׅ“. נבנתה במשך ארבעה חדשים (לפי התכנית היתה צריכה להיבנות בחמישה חדשים). 70 אחוזים מחמריה – תוצרת הארץ. העץ – איקליפטוס מחדרה. בספינה מערכת מיפרשים ומנוע קאטרפילר. אורך הספינה – 16 מטרים. חבר מלחיה – ששה, חברי הקיבוץ עין-הים (עתלית). לפי התכנית יהיו בקיבוץ, עם ביסוסו, 80 משפחות בחקלאות ו-40 משפחות החיות על הדייג.
"דבר", שנה עשרים, מס' 5923, 7 בינואר 1945, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חיפה – מרכז הימאות בארצנו – סיימה אתמול את חגיגת יום־הים במסדר נאה על מגרש בית הספר הריאלי.
הסיור בנמל
אתמול בבוקר נערך סיור־עתונאים מיוחד מטעם החי"ל במיתקנים ימיים שונים בעיר, לרבות בנמל. עצם הסיור הזה בו מהרגשת ימי שלום, כיון שהראו לעתונאים פרטים מאלפים רבים, שעד לפני זמן מה היו בבחינת סוד צבאי.
על ערכו המשקי הרב של נמל חיפה גם כנותן־עבודה עמדו המסיירים בשעת הביקור בנמל. מתברר, כי הנמל הוא למעשה נותן העבודה הגדול ביותר בארץ. אמנם עיקר העבודה היתה למען הצי המלכותי, אך גם בשנות שלום יש בו עבודה למכביר.
הביקור במיתקני „עוגן“
הפגין את העבודה החשובה של תיקון ובנין אניות וסירות, בה התמחו יהודים רבים בשנים האחרונות. „עוגן“ העסיק עד 150 עובדים יום יום וגם כיום הוא מעסיק כ-70 עובדים בעבודות תיקון ובנין אניות דיג, סירות-הובלה ועוד.
בפרטים שנמסרו למסיירים על חברת „נחשון“ ועבודותיה ניתן לעמוד על התפתחותו של הדיג העברי בשנים האחרונות וערכו בעתיד כמקור פרנסה. כבר כיום מספק הדיג העברי כ-2000 טון דגים לשנה.
המיסדר החגיגי
הסיסמא „יחי ימנו ויעל עמנו“ הובלטה בשעת מיסדר „יום הים“ שנערך מטעם החי"ל אתמול בחיפה. 1350 בני נוער, חברי תנועות ובתי הספר מחיפה והסביבה, אורחים רבים ובתוכם מר מ. ג. לוין, מר ז. נתנזון, ד"ר וידרא, ד"ר מ. הינדס, סגן המושל מר גורדון, קצין המחוז מר ברגמן, המהנדס קפלנסקי, ד"ר בירם, ד"ר אהרוני ורבים אחרים הקשורים בעניני הים וקהל רב. לקול מנגינת התזמורת נכנסו לרחבה המשתתפים במפקד.
דורש אניות מהצי הגרמני!
לאחר הנפת הדגלים ועמידה בדומיה תוך הורדת הדגלים לזכר אותם מאנשי-הים היהודים, שהקריבו חייהם בשרותם הימי בימי המלחמה פתח מר מ. פומרוק, יו"ר מועצת החי"ל בחיפה, את המיסדר ועמד בדבריו הקצרים על ערך כיבוש הים, על הצורך לפנות אל השלטונות בבקשה להעמיד לרשותנו מספר אניות מהצי הגרמני כפצוי קטן על כל מה שעולל לנו העם הזה. הוקרא מכתב ברכה מהקפטן לידקר, מפקד הנמלים בארץ, ולאחר נאומו של מר א. חושי, שקרא את הנוער לכבוש את הים תחת לדבר על הים, נסתיים המסדר בשירת „התקווה“.
רושם נאה עשה מסדר אנשי-הים היהודים במחנה הצי המלכותי שליד חיפה. זה היה מסדר של קבוצה קטנה מתוך היהודים הרבים המשרתים בצי המלכותי.
„יום הים“ בתל-אביב
„יום הים“ בתל-אבב צוין בחגיגה ימית, שנערכה אתמול אחה"ל על שפת הירקון מטעם הועדה להדרכה והכשרה ימית שעל-יד מחלקת הים של הסוכנות. כמקום החגיגה שימשו מגרשי אגודת יורדי ים „זבולון“ ומועדונה.
לאחר התחרויות בסירות משוטים על הירקון ותהלוכה של כלי שיט נערך מפקד כללי של חברי האגודות הימיות השונות: „זבולון“, „הפועל“, „צופי ים“, „אליצור“ ומועדן השייטים. עם תום המפקד נשמעו נאומי ברכה קצרים מעניני דיומא מפי ה"ה מ. ז'יליסט (מטעם „חבל ימי לישראל“), ב"כ מאירוביץ (מנהל מחלקת הים של הסוכנות), ראש עירית ת"א מר ישראל רוקח (המשמש כיודע כיו"ר המועצה הארצית של „זבולון“ וכחבר הנהלת „אוצר מפעלי ים“) והמפקח על הנמלים בארץ, הקפיטן לידיקר. האחרון הרים על נס את העזרה, שארץ-ישראל הגישה לצי הבריטי במלחמתו נגד האויב בימים.
לבסוף עברו חברי אגודות הנוער בסך על דגליהן בליווי תזמורת ברחובות צפון העיר בכיוון שפת הים ושם נאם לפניהם הד"ר מ. סולובייצ'יק.
דורותי תומפסון בחגיגות „יום הים“
העתונאית האמריקאית דורותי תומפסון באה אתמול לביקור בתל-אביב. אחה"צ היתה בחגיגה הימית על שפת הירקון.
"הבֹקר", שנה י', מס' 2893, 7 במאי 1945, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית הנוסעים "ברמן" טוענת דברי דואר, 1930 לערך. מקור: ויקישיתוף.
האניה הגרמנית „ברימן“ אינה האניה הגדולה ביותר בעולם, אך היא המהירה ביותר. איך לתאר את הענק הזה? „אניה גדולה“, „ארמון שט“ אינם נותנים מושג מספיק. יותר נכון הוא להשוות אניה כזו לעיר שטה! וכך הוא הדבר באמת. אם נקח בחשבון את 2,400 הנוסעים ואת 950 אנשי השרות, נקבל מספר אנשים, שאין עיר גלילית קטנה צריכה להתבייש בו! ואם מתבוננים בסכום הכח, שמכונות האניה יוצרות, אזי מגלים לפתע פתאום, שבית המכונות באניה יוצר יותר כח מאשר תחנות הכח בהיידלברג או ליבק למשל.
אורך האניה הוא 280 מטרים, רחבה – יותר משלשים; הוכנסו בבנינה 25,000 טונות מתכות שונות (שוה ל-40 רכבות בנות 40 קרונות כל אחת עמוסות מתכת). כל אחד משלשת העגנים שוקל 15 טונות בערך, 5 וחצי גובה וארבעה מטרים רחב. עבים של כבלי הברזל הארוכים 600 מטר הוא 10 סנטימטר. הבנין נמשך שנתים.
באניה – מקום לשחיה, אולמי התעמלות, אולמי שעשועים לילדים, ואפילו – שוק, פשוטו כמשמעות, רחוב וחנויות. האניה הולכת בכח אדים, מסיקים אותה בשמנים (נפט). בשביל צנון האדים ? בכדי להפכו שוב לנוזל לוקחים בכל שעה 32,000 טונות מי ים ומחזירים אותה לים. אורך רשת החשמל באניה מגיע למיליון מטרים. רשת הטלפון והצלצול החשמלי – 200,000 מטרים. 10,000 מקומות שבהם שאפשר לצלצל.
האניה מחולקת ל-15 חלקים ואם נכנסים מים לתוך חלקים אחרים, יכולה האניה להמשיך את דרכה בלי שום מעצור.
"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 132, 12 במרץ 1931, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית הנוסעים הפולנית SS Kosciuszko. מקור: ויקישיתוף.
קבלת-פנים חגיגית באניה „קוסציושקו“
האניה הפולנית החדשה בין קונסטנצה וחופי א"י
פנסי-חשמל צבעוניים קשטו שלשום בערב את האניה הפולנית „קושציושקו“ שעגנה ליד רציף הנמל בחיפה. לרגלי כניסת האניה לשרות הפולני של קו חיפה–יון–רומניה נערכה באולם הראשי של האניה קבלת פנים שבה השתתפו אנשים מחוגים שונים, ביניהם האדונים: קיטרוטש – מושל מחוז הצפון, מר קורניקובסקי, הקונסול הכללי של פולניה בא"י, הגב' וה' רוגרס – מנהל נמל חיפה, והגב' וה' בורי – בא כח המסחר האנגלי בא"י, הגב' וה' פידראט – יו"ר בית-המשפט המחוזי בחיפה, השופט הבריטי אהרט, ה' ברוסר – מנהל לשכת העליה הממשלתית בחיפה, ד"ר מאקוין – מנהל מחלקת הבריאות בחיפה, ה' פיגלסון – מ"מ מחלקת המכס, ה' שוקרי – ראש עירית חיפה, סגנו מר שבתי לוי, הגב' וה' גורץ בשם חברת דיזנגוף ושות', הגב' וה' קיש, ה' יחיאל וויצמן, הגב' וה' רוטנשטרייך מהנהלת הסוכנות, ה' גרינבוים ומר ברלס ממחלקת העליה, מר בר-רב מנהל חברת החשמל, קונסולים, פקידי הנמל והממשלה, ובאי-כח העתונות.
האורחים ישבו על יד שולחנות ערוכים בטעם, מקושטים בפרחים ובדגלים פולניים, ציוניים, אנגליים ערביים.
מר גרץ שותף לחברת דיזנגוף – סוכני שרות הספנות הפולנית בארץ, פתח את שורת הנואמים בהביע את צערו שה' דיזנגוף לא יכול היה להשתתף במסיבה.
הוא הרים על נס את פעולת השרות הפולני שהביאה במשך 2 שנות קיומה כחמשים אלף איש לארץ. כמו כן התעכב על מאמצי החברה בהגדלת הנוחיות לנוסעיה והצלחתה בהקמת תכנית הנסיעה הכי מהירה באירופה לא"י.
הקונסול הפולני לא"י, מר קורניקובסקי, ציין כי האניה נקראת על שמו של אחד מהאישים הכי מזהירים בתולדות העם הפולני והרים בסוף דבריו את כוסו לחיי המלך הבריטי.
מר קיטרוטש, מושל המחוז, נאם אחריו נאום קצר. הזכיר בצער את האסון שקרה לאניה האיטלקית „אוזוניה“ ואחל הצלחה למנהל השרות של האניה הפולנית.
אחריו דבר מר גרינבוים בשם הסוכנות העברית, שהתעכב על חשיבות היחסים הכלכליים בין א"י ופולניה, ועל התועלת בקשרים מהירים ומסודרים בין שתי הארצות האלו.
לבסוף סיים בדברים לבביים את שורת הנואמים מר בורקובסקי.
האורחים בלו באניה עד אחרי חצות.
"דאר היום", שנה י"ח, מס' 20, 23 באוקטובר 1935, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
